איך קרה שלא ידעתי, שואלת רלה מזלי ב”קוראת בתמרים”. היא שואלת על שכונת מגוריה היפה שהיתה פעם שכונת עוני, על עובדות זרות, על הזמנים שבהם לא ידענו לשאול שאלות. האינטימיות של הסיפורים חוזרת שוב ושוב לפרדוקס ההכחשה
“על פי עדותם המילולית של הוריי בערבית, נמצאתי ביאזור. לפי השלט בעברית, נמצאתי באזור. כיצד אוכל ליישב את חוסר ההתאמה הזה? אחוזת חרדה הרהרה בת השמונה בשאלה בעודה משתוקקת לגלידה אמריקאית”. מתוך אחרית הדבר למדריך הסיורים הדו-לשוני במחוזות הנכבה “אומרים ישנה ארץ”
“איך לא ראינו את זה בא? טוב, אי אפשר לפגוע בפעילות. שהמתנדבים ילכו לעבוד, את המשכורות אפשר לדחות בחודש. כולנו באותה מהפכה, לא? ועוד חודש ועוד חודש ושנה” – מתוך עדות בעילום שם מהפרויקט “עבודת גילוי”, העוסק ביחסי עבודה
כדאי שמקבלי ההחלטות יזכרו שבפני מבקשי המקלט עומדת בחירה בין מוות לחציית הגבול. ואז, במסגרת הניסיון למצוא פתרון הומאני, אולי יבינו שהגירה איננה בהכרח נטל, בטח לא כזה שישראל לא תעמוד בו
מספר פעילים נסעו אמש להביא אוכל לעשרים מבקשי המקלט הלכודים בין הגדרות של גבול מצרים-ישראל. הם תקועים שם ללא אוכל ועם מעט מים בלבד, כבר שישה ימים, במה שמרגיש כשחזור אילם של מחזה של חנוך לוין
“האיראנים מרגישים שהעובדה שמונעים מהם להשיג ידע גרעיני זו בריונות כלפיהם”, קובע אנאליסט ועורך איראני. הפרספקטיבה האיראנית על המשבר הנוכחי, האפשרות של תקיפה ישראלית והסיכויים לפשרה
בעקבות פיצוץ קטלני במכרה פחם ב-1970, שימש ז’אן פול סארטר כשופט במשפט הציבורי הראשון, ומצא את המדינה והמהנדסים האחראים אשמים ברצח בכוונה תחילה. לקראת השקתו הערב של בית דין עממי בישראל, סיכום קצר על ההיסטוריה ועל פועלם של בתי הדין העממיים בעולם
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
