שריפתו של התינוק עלי מסמלת את אשר קורה כל יום תחת עולו של כיבוש אלים, שהפך בלתי נראה ובלתי מדובר. המתנחלים, שכוחות הביטחון עומדים לשירותם, רק משבשים את המבנה שלו מדי פעם
בין דקירות במצעד הגאווה לרצח ערבים בשריפה, ירושלים מדגימה לנו בדרכה הרדיקלית את פוליטיקת המוות של המקום הזה ומזכירה לנו: מי שמבחין בין דם לדם, סופו שישפוך דם. רשימה מדם לבם של הימים האחרונים
אין זה מקרה שההסתה הרצחנית שקוראת ל״חיסול הומואים״ ו״חיסול ערבים״ מגיעה דווקא משוליה של הציונות הדתית – זאת שמבססת את טהרת העם כערך שעומד בפני עצמו, מנותק מהחיים עצמם ועדיף עליהם
המשטרה ואפילו השב”כ לא יכולים לעזור לנו בנקודת השבר הזו. זה הזמן של הרעיון, לא מספיקה ההוקעה. ההנהגה הרוחנית-פוליטית צריכה להתכנס לחשבון נפש מעמיק. זו הימנית ובמידה מסוימת גם השמאלית
שליחתו למאסר של אוהד הפועל תל אביב אלרועי ידעי אינה עוד מקרה של אלימות בספורט, אלא דווקא קדימון לעתיד החברה הישראלית: המאבק האלים המתקרב בין המרכז הלבן לשוליים השחורים
הצעת החוק להזנה בכפייה, שעולה להצבעה השבוע, מראה איזה מין מדינת חוק היא ישראל: כשהחוק עובד לטובת המחוקק, הוא ממהר לאכוף אותו. כשבג״צ מתערב – סותמים לו את הפה, ובוראים חוק חדש
הרעיון הזה של מרחבים בהם הכניסה והשותפות היא ליהודים בלבד, צמח ושגשג הרבה לפני בית”ר ירושלים בשנת 2015. אבל אף אחד בשמאל (או ב״הארץ״) לא ינהל קמפיין שיימינג נגדם
המאבק המזרחי הנוכחי תוקף בעיקר את השמאל על חטאו ההיסטורי נגד המזרחים. אבל פגיעה כלכלית, אפליה והסללה היו נחלת הימין והשמאל כאחד – ובפרט, נחלת ממשלת הימין בראשות נתניהו. מי שמתקיף רק את השמאל מספק לימין מסך ערפל, תחתיו הוא יכול להמשיך בעוול הכלכלי הנעשה לחלק גדול מהמזרחים
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
