האחריות המוסרית שלנו לצעוק מול פעולה נפשעת נגד העם הפלסטיני אינה תלויה בדבר. בכך צודק סמי שלום במאמרו “חשבון מזרחי” במאה אחוז. אבל לפני שנשבור ידיים ורגליים לימין המשיחי, כבקשתו, כדאי לשאול האם בכלל יש שמאל בארץ שאפשר לעבוד איתו, כזה שמשלב בין מאבקים צודקים, או שמא זה שמאל סלקטיבי…
לראשונה, אחרי עשור של פעילות עקבית ושיטתית של מרכז אדוה, תקציב המדינה כולל ניצנים של ניתוח מגדרי של תקציבי משרדי הממשלה ויחידות הסמך, שמשמעו הכרה ממשלתית בכך שמדיניות התקציב אינה ניטראלית ויש לה השלכות ישירות על הפערים המגדריים
שנת 2014 החלה בתקיפה אכזרית של אישה טרנסג’נדרית, אולם לצד זאת נרשמו בה הישגים משמעותיים במאבק הציבורי והמשפטי המתמשך על זכויות. קטע מתוך דו”ח מצב זכויות האדם של האגודה לזכויות האזרח
האתוס הלאומי שהתהווה כאן יונק בעיקר ואולי רק ממקורות אשכנזיים. לכן, טליתות מגואלות בדם הן לעולם אסוציאציה לפרעות קישינב או לשואה. גם כאשר נושאת האסוציאציה היא אמילי עמרוסי, בת למשפחת דילהרוזה הספרדית
הוא לא רק ציני. הוא בעיקר חסר אונים. הוא לא רוצה שיהודים ייפגעו אבל זה קורה שוב ושוב מכל עבר. מה עושים? הורסים בתים. למה? כדי להרתיע. אבל הצבא אמר שזה לא עוזר ואף מזיק. ביבי המלך והנסיך הקטן
רבקה ויטנברג, עובדת קבלן ואקטיביסטית לביטול ההעסקה הקבלנית, מזכירה להסתדרות את האופציה המובנת מאליה שנשכחה משום מה – הפגנות המוניות של עובדים שובתים, ולא רק שביתה. עובדים שחיים בעוני צריכים לצאת לרחובות בהמוניהם
כמה זמן יוכלו האליטות בישראל להחזיק את כולנו בני ערובה להפקעת הפוליטי מחיינו? בהיעדר הפוליטי, הכוח עובר טרנספורמציה לאלימות לא מבוקרת. דם ועוד דם ועוד דם
לאור המתיחות הרבה בירושלים, אנחנו עדים לעמדה מאוד תקיפה מצד הפוסקים המובילים בציבור המזרחי-ספרדי – אסור באיסור חמור לעלות אל הר הבית. עמדה זו מקורה בפסיקתו הנחרצת של הרב עובדיה יוסף, שחשפה כבר בפוליטיקה של 67′ את המחלוקת האידיאולוגית בין שומרי התורה הספרדים לחוגים התורניים בציונות הדתית הקיצונית. נסים ליאון…
ההתייחסות לחמדאן כאל מחבל ולא כאל אזרח, מאפשרת לבנט להמשיך בקו הטיעון הבעייתי של אהרונוביץ’ שמבקש להצדיק הרג במקום של מחבלים. כי לאף אחד לא באמת אכפת אם שוטר פעל על פי נהלי הפתיחה באש או לא, כשענייננו “המלחמה בטרור”. פאדי ח’ורי על הירי בכפר כנא