בפרויקט פצלי השמן בעמק האלה נתנו בחינם ליזמים פרטיים אוצרות טבע, הפכו את האתר לשפן נסיונות של טכנולוגיה לא מוכחת, וכלל לא ברור מה יהיו התמלוגים למדינה, אם בכלל
עוד מעט יתחילו המוספים וכותבי הטורים לציין עשרים שנה להסכמי אוסלו. אבל קודם צריך לציין עשרים שנה לאחיהם הגדול: הסגר הגדול על השטחים של 1993, זה שביסס את מדיניות ההפרדה
התוכנית הכלכלית 2013-2014 פוגעת בנשים, בעיקר אמהות עובדות ונשים המשתכרות שכר נמוך: קטעים מתוך דו”ח חדש של מרכז אדוה. קוראים בין שורות התקציב – פרויקט בהמשכים
כולנו יודעים שיבוא יום והגוף יבגוד, אבל יש משהו בסטטיסטיקה הכמעט מוחלטת של הנשאות, שהופך את הבגידה למיידית וקרובה, את הגוף לאסון שמתהווה בכל רגע. וההשוואה שתמיד מחכה לי בסוף היום – אין לי מלים לתאר את הפחד שלי לסיים כמו אמא שלי
“לרסק”, “לפרק”, “לשבור” – אלה הפעלים הפופולריים בשיח הישראלי בהקשר של ועדי עובדי הנמלים. רטוריקה צבאית שתפקידה לצייר את המתנגדים כטרוריסטים ולהסיט את הדיון משיח כלכלי-חברתי. וחוץ מזה יש לשאול, עד כמה הפנים המזרחיות הייצוגיות משחקות תפקיד?
החרדים דאגו לאינטרסים של הציבור “שלהם”, אך בזכותם נהנה ציבור רחב משירותי בריאות בסיסיים כמו טיפולי שיניים יקרים. לעומת זאת יש עתיד נשאו את שם המעמד הבינוני לשווא. קוראים בין שורות התקציב – פרויקט בהמשכים
אחרי שתוכנית ויסקונסין הצליחה לשלול קצבאות מנשים וגברים שעברו מדורי גיהנום בלי להבין למה ולהעביר הון עתק לחברות פרטיות, פקידי האוצר מבקשים להחזיר אותה. קוראים בין שורות התקציב – פרויקט בהמשכים
בחזרה הביתה, לשכונת התקווה, קהיר מהדהדת לי בכל מקום. אום כלת’ום בדוכנים, הפנים נדמים אותם פנים, ורק השפה, הערבית – סמויה מן העין, שפת הלב. לקראת המופע “שכונת התקווה, קהיר” בפסטיבל “לבי במזרח”