500 עמודים של פוסטרים פוליטיים נוקבים ועטיפות תקליטים מיתולוגיות מבהירים היטב מדוע טרטקובר הוא אחד המעצבים החשובים הפועלים כאן. אמיתי סנדי על ספרו החדש
שוכנות האוהלים ברחובות מחכות ומחכות לתשובות מעמידר והפסיקו מזמן לעורר עניין ציבורי. יורם שורק עם הסיפורים של שתיים מהן, שלא הופיעו על מסכי פסטיבל סרטי הנשים ברחובות – רבע שעה הליכה משם
ילדים כמו מישל כהן הם התקווה היחידה שלנו להמשך התרבות המזרחית, הוא התשובה הניצחת לחזון הווילה בג’ונגל וכור ההיתוך. אופיר טובול על הפרויקט החדש של יהורם גאון ב”בית הספר למוזיקה”
בדרך לתחנה התחילו לשאול אותי, מה אתה עושה פה בכלל. אמרתי להם אני במדינה שלי, אני תושב, אזרח. הוא עונה לי המדינה שלך זה הדרום, לא תל אביב. סאבר אבו עליון מעיד על מעצרו
פרסום בנשים הוא נתעב. האנונימיות זורמת בדמן. גם כיום הן לא דואגות לתהילתן כגברים ובהכללה, הן יכולות לחלוף על פני אבן או שלט מבלי לחוש רצון בלתי נשלט לחרוט את שמן עליהם. הציטוט הזה של וירג’יניה וולף נכון עד היום