על מנת להתמודד עם משבר הקורונה, נדרשת פעולה קולקטיבית בינלאומית גלובלית ופעולה של כל מדינה בתחומה. תפיסות ניאו-ליברליות או ליברטריאניות בזמנים כאלה הן התאבדות קולקטיבית
מתוך הבידוד החברתי והנטישה צפים ועולים סיפורים מתקופה אחרת. בני המשפחות של ילדי תימן, מזרח ובלקן החטופים נדרשים כעת לתת אמון בכוונות המדינה, שפגעה בהן בעבר והסתירה מהן מידע לאורך השנים. עבורם, מצב החירום של ימי הקורונה, הוא גם תזכורת לזמן ההולך ואוזל
חברי הקיבוצים העירוניים בירושלים בטוחים שהמשימה החברתית היוצאת מן הכלל ב”שכונות” מעניקה להם זכויות יתר, כמו לקבל דירה בדיור ציבורי המיועדת למקבלי הבטחת הכנסה. אבל עבודה חברתית אמיתית מחייבת ויתורים על מתנות השלטון
הוא נלחם על הקלות שהתבררו כסגולה בדוקה להדבקה המונית רגע לפני ליל הסדר, ועל פי עדויות רבות הפר את ההנחיות בעצמו – תוך חשיפת כל המתפללים וצמרת המדינה לנגיף הקורונה. אל לנו לעבור לסדר היום על התנהגותו של שר בריאות שחושב שהוא מעל החוק
עשרות צעירים ערבים ביפו ספגו, סופגים ויספגו אלימות משטרתית. דווקא עכשיו, יותר מכל תקופה אחרת, היה מצופה שהמשטרה תנהג כגוף אחראי ותפעל להקל על מצוקת התושבים, שרבים מהם נכנסו למעגל העוני. אבל היא נוהגת בדיוק להפך
בימים הראשונים קמתי כרגיל, סידרתי את המיטה, פתחתי את התריסים והשארתי חריץ קטן פתוח בחלון, להכניס את ריח ההדרים. אבל אז התחילו להיכנס הריחות האחרים: המלח, והסכנה. מסה אישית בימים של קורונה
מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי הנלווה לה חושפים שמספר הישראלים הסובלים מחוסר יציבות בדיור גדול בהרבה, וכולל לא רק את אלה הסובלים מהעדר קורת גג, אלא גם את אלה שמקום מגוריהם נמצא בסיכון מתמיד בעקבות הקושי לעמוד בהוצאות הדיור השוטפות
פתרון המשבר אפשרי בעזרת מה ששנים משכיחים מכולנו בעזרת תעמולה ניאו-ליברלית: התערבות המדינה ותכנון מרכזי. נשאלת השאלה האם יפעלו המדינות לטובת האזרחים באמצעות הבטחת הכנסה, ביטוח לאומי ומנגנוני רווחה, או שמא לטובת ההון, כשיזרימו מיליארדים לשווקי מניות ופירמות
ימי הקורונה מייצרים קשר בלתי אמצעי בין הלא-מודע הפרטי לציבורי ומערערים את יחסי הכוחות בין מה שנחשב “נורמטיבי” למה שנחשב “מופרע”. כשחרדות פרנואידיות ממלאות את המסך, עלינו להקפיד שבעתיים על המהלכים הפוליטיים, פן ניפול קורבן לפשיזם