הפתעה בדמות 1.7 קילומטר כפול כשמונה מטרים של בטון, הובילה למאבק הנוכחי על הטיילת של תל אביב. בינתיים, בית המשפט עצר את הבולדוזרים בעקבות התנהלות לא תקינה של העירייה, אבל הפעילים רחוקים מלעצור – כי לא מדובר בסתם חול. חלק א’ בסדרה שעוקבת אחרי ההשתלטות על המרחב הציבורי ומסחור נחלת…
הפלסטינים מסיתים בתקשורת ובמערכת החינוך. ברור! ביבי מנפנף בטענה זו מעל כל במה – אבל מה לעשות שאין קשר בינה למציאות. תקראו פס”ד של בית משפט ישראלי, תקראו דוח של מרכז המחקר של הכנסת, תקראו כמעט את כל הדוחות בנושא. נראה מה תגידו אז
כשההיגיון האתנו-לאומי מאפיל על ההיגיון של ההון: עשרה יישובים קהילתיים המתוכננים במבואות ערד מסעירים את הנגב. המתנגדים והתומכים אולי לא מודעים לכך שזו תוכנית שהתחילה ותיגמר על הנייר בלבד. אז למה ממשיכים לתכנן?
זהו סיפור ברור של שימוש לרעה בסמכויות וברעיון של שמירה על הטבע, לצורך הפחדה והשתקה פוליטית. הטבע במקרה זה אינו טבעי כלל ועיקר. ובכל זאת, כמה קל יותר להיות פעילה יהודייה
בפרויקט פצלי השמן בעמק האלה נתנו בחינם ליזמים פרטיים אוצרות טבע, הפכו את האתר לשפן נסיונות של טכנולוגיה לא מוכחת, וכלל לא ברור מה יהיו התמלוגים למדינה, אם בכלל
מה צריך להנחות את המדיניות של ישראל בנוגע לשינוי האקלים: הדימוי העצמי שלה כמדינה מערבית ומתועשת או שמא היכולת הממשית שלה לשנות משהו? קוראים בין שורות התקציב
המאבק כנגד סלילת כביש 4 החוצה את בית צפאפא הוא מאבק קהילתי וסביבתי של תושבי ירושלים, לא מאבק לאומני. לעומת זאת, אופן ההתמודדות אתו נובע מקונספציה צבאית במקום תפיסה אזרחית