המדינה שומרת היטב על ההפרדה ביני ובין דארין טאטור, משוררת מהכפר ריינה הנמצאת במעצר בית על שיריה. היא דואגת שלא אעבור את חומת ההפרדה, זו שבלב וזו שבנויה מבטון. קילומטרים ספורים מפרידים בינינו ועולם שלם של חלוקה גזעית: את דארין הכניסו לכלוב על המילים שלה, על האומץ
עמותת זוכרות הוציאה לאור מפה עברית המסמנת את מה שנמחק מהמפות הישראליות ההגמוניות. לקראת ערב עיון בנושא, נגה קדמן מתארת את תהליך המיפוי ואת משמעותו ההיסטורית
גופים ישראלים – הצבא, למשל – מבצעים באופן שיטתי צנזורה, ביזה והעלמה של ארכיונים פלסטיניים. ואיפה בכל זה המוזיאונים בישראל? והעיתונות? והאקדמיה? גם הם, כמו רבים אחרים, נוקטים בטקטיקה של צנזורה עצמית
האסטרטגיה הישראלית של הריסת בתי פלסטינים לצורך שימור משטר הכיבוש ופינוי מרחב להתנחלויות היא ותיקה וידועה. אלא שבגל ההריסות הנוכחי יש כמה חידושים, בין היתר – הנסיון המכוון לפגוע בתשתיות ובסיוע ההומניטרי לפלסטינים מטעם האיחוד האירופי
מי שירו למוות באחים מראם ואיברהים במחסום קלנדיה בחודש שעבר לא היו חיילים או שוטרים, אלא מאבטחים פרטיים. במסגרת הסיפור המדכדך על המיליטריזציה של החברה הישראלית, עובדי הקבלן הללו המועסקים בתנאים ירודים אינם אלא המשך ישיר של כוחות הביטחון, כאשר האחריות על העבודה המלוכלכת והמסוכנת מגולגלת לפתחם
לחטוף מכות משוטרים זה לא עניין יוצא דופן אם אתה צעיר ערבי. אתמול בבתי הקפה ביפו עלו בעקבות סיפור הכאתו של מייסם אבו אלקיעאן ״זכרונות״ מאירועים דומים, ובכלל – המשטרה פה מתנהלת כמו חברת אבטחה שתפקידה לשמור על היהודים מפני הערבים
הריטואל השבועי כמעט זהה: מגיעים לעצים, מתחילים לפנות את העשב ברדיוס הולך וגדל, וממתינים. לאחר זמן מה, עובר הטנדר של הרבש”צ, ולאחר מכן מגיעים ג’יפ צבאי ראשון, ג’יפ שני, משטרה ומנהל אזרחי. פעיל תעאיוש מתעד את הפעילות בכפר ג’בת א-דיב
היא הופיעה בספרים ובשירים, בעדויות ובכנסים אקדמיים, בחוברות של ״אם תרצו״ ובמשכן הכנסת – אבל מתי הופיע לראשונה המושג ״נכבה״? מתי דעך והודחק? מה גרם לשינויים בעיסוק במושג בישראל? סקירה מ-48׳ ועד הלום
הימים האלה של זיכרון ועצמאות מזמנים התמודדויות קשות לזהויות צעירות שלא ניצבות בהלימה עם החזון של המדינה היהודית, וגם למוריהן. רותי לביא ניסתה לעשות קצת אחרת
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
