אפשר היה לצפות שאנשי ש”ס, לאור מה שעברו בתוך החברה החרדית-אשכנזית, יבקשו להילחם בכל תפיסה היררכית, גזענית ומדירה. ליאת שטייר-לבני מסבירה איך קרה בדיוק ההפך ביחס לאתיופים
נציגי האוצר לא טרחו להסביר עבור מה נדרש הכסף, בקואליציה ממילא לא רצו לשמוע, וכך כמו תמיד שוב תפח לו תקציב הביטחון ב-780 מיליון שקל – כאילו לא היתה מחאה ולא היה טרכטנברג
תמצית הציונות המייהדת היא בהלך רוח הישרדותי המשהה עקרונות של זכויות אדם בשם “איום קיומי”. יריב מוהר מגיב לפוסט של מוחמד ג’באלי ומציע אלטרנטיבה החוצה זהויות אתניות
זו השאלה שכדאי להציב בראש השיח הפוליטי, בעקבות הכישלון המתמשך של הציונות להתרחק מתודעת ה”שטייטל” בגיאוגרפיה הארץ-ישראלית. אבנר בן זקן מחזיר את הכוח לאזרחים
ישראל היא לא אי בלב ים, “הילידים” לא נעלמו מהמרחב, והתהליך הקולוניאלי הוא לא נחלת העבר. מוחמד ג’באלי על הבעייתיות בשיח הליברלי-דמוקרטי לגבי זכויות מיעוטים
חילונים הם ממש לא השחורים של ישראל, וחילוניות אינה תמיד סממן ל”נאורות”. אלמוג בהר על ההכרח להתמודד עם מודל ההפרדה החרדי, מבפנים ובמחוץ, אבל רק במקביל להתמודדות עם הדרת נשים ממרחבים פוליטייים וחברתיים נוספים
הבדווים הם אזרחים, וככאלה יש להם זכות לשוויון בחלוקת המרחב. אבל ברשויות התכנון ובכנסים השונים על “עתיד הנגב” טרם הפנימו את זה וספק אם אי פעם יפנימו. בתיה רודד על הנצחת הנחשלות