בחירתו של לונדון להימנע מהתמודדות עם השאלות הקשות בפרשת חטיפת ילדי תימן, קשורה באופן הדוק לזהות שלו כבן הגמוניה מנשלת, לסירובו לוותר על הון סימבולי שהוא ושכמותו מחזיקים בידיהם
התחלתי להרגיש כסופר שתקופת הזוהר שלו כבר מאחוריו. האנשים שציפה להם לא הגיעו והוא רצה להפסיק את ההקראות, אבל היה קורא אחד שרדף אחריו ולא נתן לו להפסיק • מעבר לדפים: סופרים וסופרות על מפגשים מעניינים עם קוראים וקוראות
אם הדמוקרטיה איננה לכולם היא פשוט לא דמוקרטיה. זה מה שאמר העם המצרי לאחים המוסלמים כשניסו לחוקק חוקה “מוסלמית ודמוקרטית”. מתי תקום אצלנו תנועת מחאה המונית שתאמר לא ל”אחים היהודים” ולמדינה היהודית ודמוקרטית?
כדי להבין מי נגד מי ולמה בגל המחאה הנוכחי ברחובות קהיר, צריך לבחון את התנהלותם של מורסי ותנועת האחים המוסלמים בשנת שלטונם הראשונה. מרזוק אלחלבי קורא לאחור
על אף ששבדיה היא עדיין “גן עדן” חברתי יחסית למדינות מערב רבות אחרות, ההפרדה המרחבית בין המהגרים והפליטים לבין המקומיים הלבנים היא הבסיס למהומות האחרונות וכנראה גם לבאות
אלי בן דהן וניצן הורוביץ מדווחים בפייסבוק על המאבק הפרלמנטרי סביב שעון הקיץ, או מדויק יותר סביב רבע שעת עבודה של עובדים דתיים במשך השבועיים האחרונים של אוקטובר. אופיר טובול מנתח
התפלאתי שה”שוורצע חייה” עדיין חיה, אבל לא רק שהיא חיה ונושמת – היא גם אימתנית יותר, מכוערת יותר ומובנת מאליה יותר. אבל כואבת? היא כואבת אותו הדבר בדיוק כמו אז, ברחבת הבניין של רחוב תנין בשכונת רמת יוסף בבת ים
כמו בישראל ובברזיל, ההתקוממות בטורקיה חלה בעיצומה של “צמיחה” תחת ממשלה פופולרית. כמו בישראל, גם בטורקיה יש מחלוקת על זהות המחאה ומטרותיה. במכתבו קורא הפילוסוף הצרפתי החשוב אלן באדיו לפעילים בטורקיה להימנע מקרע בין חילוניים לדתיים ומהערצה עיוורת למערב, ולחבר בין צעירים משכילים לבין עובדים, מהגרים, נשים ומיעוטים אתניים –…