כאב, דאגה, עצבות וכעס: כך נראים החיים בעוני

(יוסי לוס)

אגדה אורבנית נפוצה היא שהחיים בעוני הם חיים של אושר. אלה שחיים בעוני אינם מודאגים שיאבדו את נכסיהם כי ממילא אין להם כאלה, והם פשוט זורמים בשלווה מיום ליום. במקום לרדוף אחר צבירת עוד ועוד נכסים סרי טעם ומשמעות, הם פנויים לטפח את יחסיהם עם שכניהם הבטלנים החביבים ועם בני המשפחה כשכולם פשוט מתרוצצים בשמחה חסרת מטרה, ראשונית ואותנטית אחר פרפרים בשדה. נפשם חופשייה מהעיוותים של החיים המודרניים שכל כולם תשוקה צרכנית מיותרת שמכלה את החיים שהעשירים היו יכולים לחיות אילו היו רק לומדים מחוכמתם התמימה והמקסימה של העניים. העשירים המסכנים מוטרדים ללא הרף, כמאמר הפתגם "מרבה נכסים, מרבה דאגה".

בניגוד למיתוס רווח ורב השפעה זה, קרול גרהם – חוקרת עוני, אי שוויון ובריאות ציבורית – שעסקה במחקר של "המרדף אחר האושר",  כותבת על בסיס מחקר עדכני שנערך בארה"ב שכאב, דאגה, עצבות, וכעס מדווחים יותר על ידי בעלי שכר נמוך מאשר על ידי בעלי שכר גבוה. יחס הפוך מאפיין את התחושה של סיפוק מהחיים. גרהם ממשיכה את דרכו של אביה שבמאמר שפרסם ב-1974, הרבה לפני "כלכלה בגרוש" של ברברה ארנרייך, הראה שפרואנים עירוניים שחיים בעוני משלמים יותר מעשירים על חשמל ומים, עד כדי פי 15 ליחידת צריכה. ואף על פי כן, שירותי החשמל והמים שהחיים בעוני קיבלו היו פחות טובים.

מחקר אחר, מוסיפה גרהם, הראה שבעלי הכנסות נמוכות מקו העוני מדווחים שהם סובלים מכאב כרוני וממצוקה נפשית בשיעור כפול מזה של בעלי הכנסה שגבוהה מ-75 אלף דולר, ופי שלוש עד חמש מדווחים שהם סובלים מכאב קיצוני וממצוקה נפשית קיצונית. מחקר נוסף הראה שמצוקה של אימהות כתוצאה מאפלייה גורמת למשקל נמוך יותר של הילודים. ועוד ועוד ועוד…

היא מסכמת באמירה שמדיניות ממשלתית שתדאג לרמת חינוך נאותה, לביטוח בריאות ולעידוד חסכון יכולה לא רק לעזור לחיים בעוני לצאת מהעוני, אלא גם להקטין את המחיר שמשלמים על החיים בעוני. לא רק מחיר כלכלי, אלא גם מחיר נפשי, בריאותי וחברתי.

עוד על החיים בעוני

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.