ספרד וצ'ילה, פרנקו ופינושה, שיכחה וזיכרון

(אלדד לוי)

לציון יום השנה להפיכה הצבאית של פינושה בצ'ילה ב-1973

בשנה שעברה מפלגות השמאל בצ'ילה העלו הצעת חוק שתאסור "להלל ולהנציח" את המשטר הצבאי ששרר במדינה תחת אוגוסטו פינושה. בהצעה נאמר כי "משרד החינוך יבטיח את השימור של הזיכרון הקולקטיבי בכל הרמות הלימודיות". מפלגת הימין ה-UDI (המפלגה המקושרת לפינושה) העלתה הצעת חוק נגדית שבה נאסר להלל ולהנציח את דמותו של לא אחר מסלוודור איינדה, הנשיא הסוציאליסטי הנבחר של צ'ילה ששלטונו הופל על ידי פינושה והכוחות המזוינים שלו, בעזרת התמיכה של ארה"ב וה-CIA. הסיפור הזה על הניסיון למשטר את האופן שבו זוכרים את המשטר הצבאי של פינושה הולך 10 שנים אחורה אל הלוויה המכובדת שלו זכה בשנת 2006, ובה הוכח בבירור כי 26 שנה אחרי תום המשטר הצבאי נותרו לפינושה תומכים רבים.

המעבר של צ'ילה ממשטר דיקטטורי לדמוקרטי הוא סיפור הצלחה של תנועה חברתית ענפה שהצליחה לכפות על פינושה משאל-עם דמוקרטי לסיום שלטונו (אני ממליץ בחום על הסרט "NO" המתאר את התנועה הזו). אבל המעבר הכמעט בלתי אלים והמוסדר לשלטון אזרחי גם מנע מצ'ילה החדשה לעשות דין עם פינושה והטרור האזרחי שכה אפיינו את השלטון שלו – שכלל כמיטב המסורת הלטינו-אמריקאית: חטיפות, היעלמות, הוצאות להורג ועינויים. כך, רודן צבאי שהשתלט בכוח הזרוע על השלטון והפעיל טרור אזרחי, הצליח לשמר את מעמדו, את תפקידו כסנאטור ואת בסיס תמיכתו בימין השמרני גם לאחר שירד מן השלטון. הדבר הזה היה ונותר מקור עצום לתסכול לא רק עבור משפחות הנחטפים והנרצחים, אלא עבור חלק נכבד מהציבור הצ'יליאני, שנאלץ לראות עד תחילת שנות ה-2000 את פינושה כחסין מכל האשמה פלילית בצ'ילה, בעוד מדינות זרות מנסות להעמידו לדין ללא הצלחה. לאחר ניסיון להעמידו לדין בספרד בסוף שנות ה-90, שב פינושה לצ'ילה ולמרות שההליכים להעמידו לדין במדינתו היו בשיאם, הוא שוחרר בשל גילו ובשל מצבו הבריאותי.

אבל זו הנקודה שבה הסיפור הזה נהיה באמת מעניין: כי אותה ספרד, שניסתה על בסיס חוקי ההסגרה והשיפוט של האיחוד האירופי להעמיד לדין רודן שזכה לחסינות כדי להצליח להעביר בצורה מסודרת מדינה מדיקטטורה לדמוקרטיה, חוקקה בעצמה חוקים שנועדו לעשות בדיוק אותו דבר בתחומה. גם ספרד נאלצה, רק שש שנים לפני תום כהונתו של פינושה, לחוקק שני חוקים מרכזיים שאפשרו לכוחות הדיקטטורים לרדת מן הכס בביטחה כאשר פרנקו מת: חוק החנינה והסכם השכחה. גם ספרד נאלצה לכבות את הוויכוח על הטרור האזרחי של פרנקו ועל פשעי המלחמה שלו, כדי לא לפתוח לדיון את הפשעים של הפשיסטים או של הרפובליקנים כאחד במהלך מלחמת האזרחים (ועולה לזיכרון הטבח של רונדה שמתואר בקפידה בספרו של המינגווי "למי צלצלו הפעמונים" ) ועל מנת "להתרכז בעתיד של הספרד". אכן, גם ספרד האזרחית הבטיחה למשטר הפשיסטי חנינה ומעבר שקט לדמוקרטיה, בתמורה להסתרה המכוונת, שלהסטוריה עקובה מדם.

השאלות שעולות לחוקרי יחב"ל ומשפט בינלאומי בטח קשורות לזכותן של מדינות לעצור ולשפוט חשודים בפשעי מלחמה זרים. השאלה שלי עולה לראש היא, האם בכלל אפשר למשטר זיכרון קולקטיבי בצורה כזו. האם אפשר לחוקק חוק או אפילו להשית נורמה של שכחה ממוסדת של פשעי עבר כה איומים. האם מודל ועדות הפיוס והשלום הדרום אפריקאיות, שדווקא עודדו את העלאת הזכרון המחריד כדרך לעבור הלאה, אינו מודל טוב יותר?

החיילים: "אתה מהלל את איינדה עם המשקפיים האלה!" הצעיר: "אני רק היפסטר!" (תזכורת למשקפיים השחורות המסיביות והאיקוניות של סאלוודור איינדה)
החיילים: "אתה מהלל את איינדה עם המשקפיים האלה!" הצעיר: "אני רק היפסטר!" (תזכורת למשקפיים השחורים המסיביים והאיקוניים של סאלוודור איינדה)
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ליכודניק

    שאלת האפשרות לכפות זיכרון היא שאלה ששר ההיסטוריה יענה עליה.
    הזיכרון נקבע ע"י סופרות ומחנכות, ובהלך הרוח המתאםי החוק יישאר אות מתה בספר.

    השאלה המעניינת היא, האם זהו הסדר מדיני יעיל. בשני המקרים, נראה שכן- הדיקטטור מסר את כוחו לנציגי העם ללא אלימות.