בניגוד למקרים שבהם הנאשם הוא פלסטיני, הציבור בישראל לא מבקש לעצור הכול עם מותו של סלומון טקה, צעיר אתיופי בן 19 שנורה אמש בידי שוטר בקריית חיים. כי יש היררכיה של נאשמים, ויש בשרשרת המזון של הקורבנות מי שחייהם שווים פחות
הרבבות שיצאו לרחובות במוצ"ש שעבר משקפים, שוב, את הבחירות הסלקטיביות של השמאל הישראלי בכל הקשור למאבקו למען זכויות אדם וצדק, ואת ההירככיה שהוא יוצר בין מקרי גזענות ופגיעה בזכויות אדם
בשכונת מצוקה אחת באשקלון חיות משפחות שהסיכויים שלהן להצליח שקולים לסיכוי שמחר יפרוץ כאן השלום. סיפורו של אברה מנגיסטו הוא הסיפור שלהן, של אוכלוסיית נפגעי הנפש בישראל, וגם של הזלזול בערך חייהם של מבקשי המקלט
אמייה טגה, כנראה הכדורגלן הכי פוליטי בישראל, על הרגע בו שינה בחזרה את שמו (חשבתי איזה טיפש אני, איך לא הבנתי את זה עד עכשיו), ההערצה למוחמד עלי (לסכן קריירה בשביל עקרונות זה מדהים) וההחלטה לעלות לדשא עם חולצה של אברה מנגיסטו (אף אחד סביבי לא ידע מי זה). ראיון
המאבק לשחרורו של אברה מנגיסטו עולה קומה והמשפחה והפעילים מפנים מעתה את תביעותיהם לראש הממשלה וקוראים לציבור להצטרף. סיקור עצרת המחאה שהתקיימה אמש (א') בירושלים, והעלתה שאלות על מידת מחויבותו של הציבור הישראלי, והלבן בפרט, למען אזרח שחור
כשמתבוננים על אלימות משטרתית בשנה האחרונה נגד אפרו-אמריקאים בארה״ב ויוצאי אתיופיה בישראל מגלים שהרבה קרה, אבל מעט השתנה. ההתבוננות אחורה מכריחה אותנו גם להביט קדימה ולשאול מה השלב הבא במאבק
המצוקה של משפחת היורה מחברון מאוד מטרידה את ביבי, בעיקר בהקשר להישרדותו הפוליטית. ומה על המצוקה של משפחת מנגיסטו, שבנם אברה מוחזק למעלה משנה בשבי חמאס?
יוצאי אתיופיה יצאו שוב לרחובות כדי למחות על החלטת מח״ש לסגור את התיק בפרשת יוסף סלמסה ז״ל. מי שחושב שמקרה זה – לצד מקרים נוספים רבים של אלימות משטרתית, אפליה והשתקה – יגרמו לזעזוע ציבורי, נוכח שהמדינה ממשיכה לטמון ראשה בחול
