ראש הממשלה לשעבר השיג הסכמות בצד הרוסי ובצד האוקראיני, הסכמות שהיו עשויות לסיים את המלחמה. אבל אינטרסים, בעיקר של ממשל ביידן, הובילו למלחמה חסרת תאריך סיום באוקראינה
רוחות מסוכנות של אימפריאליזם מערבי שטעינו לחשוב שחלפו מן העולם, שבות אלינו בגדול עם משלוחי הנשק הבלתי פוסקים, בחסות המותג של סולידריות עם אוקראינה. האם נשכחה כליל האופציה הנושנה של דיפלומטיה?
כששר התפוצות אומר "אני איש אירופה", הוא למעשה מדברר את השלטון הישראלי שדואג לגזע מדומיין אחד של אנשים, אלו שהגיעו מאירופה, ולא לגזע שני, אלו שהופכים פליטים במדינות אסיה ואפריקה
ימים אפלים אלה מעוררים תקווה שתחת המבנה האתני-לאומי הקיים נשכיל לייסד בישראל מבנה דמוקרטי שממנו נגזרות זכויות לכלל הישראלים והפלסטינים, בישראל-פלסטין ובעולם כולו
בתגובה לפלישת רוסיה לאוקראינה, העולם דוהר לתוך מירוץ חימוש חדש שלא ברור אם נוכל כבר להתאושש ממנו. תאגידי הנשק חוגגים, התחמושת זורמת מכל רחבי אירופה – אך האם זו באמת הדרך לעצור את הזוועה?
מתחת לפני השטח, פלישת פוטין לאוקראינה היא הכרזת מלחמה על הליברליזם וה"פמיניזציה" של הפוליטיקה הבינלאומית באמצעות מיליטריזם גברי קלאסי ששואף ליישוב סכסוכים בין גברים בדרך הישנה, הטובה והאלימה
"במקום לאחות את הקרעים ולאפשר להם להחלים, השלטון ברוסיה רוצה להחזיר אחורה בזמן כל מדינה וכל יישות שהצליחה להתנתק ולו במעט מברית המועצות" – ולרי מיכאילובסקי, שעזבה את קייב בגיל 5, כואבת את סכנת החורבן המרחפת מעל אוקראינה
אינטרסים כלכליים מארה"ב ועד סין, אידאולוגיה לאומנית, והסחת דעת שלטונית ממשבר הקורונה, כוחות רבים הובילו למתקפה הנוכחית. ומי יפסיד ממנה? לא רק האוקראינים