הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
אורית קמיר
-
פוליטיקה של זהויות כדחליל קש
אורית קמיר מנגידה באופן חסר בסיס את ההבחנה בין ליברליזם לפוליטיקה של זהויות -
אז ככה נראית פמיניסטית?
קשה שלא לשפשף את העיניים בהשתאות אל מול הראייה הלקויה כל כך של אורית קמיר, אקדמאית עתירת זכויות שמוחקת במחי מאמר את הישגיהן של נשים המובילות מאבקים קריטיים לחייהן של אלפי נשים, רק משום שהן מעזות להזדהות כמזרחיות, ערביות או נשות פריפריה -
הפמיניסטיות שחוששות מפוריטניוּת והעיתונאים שאוהבים אותן
מה עומד בבסיס ההאשמה החוזרת ונשנית של המזהירות מפוריטניות שתשתלט על העולם בעקבות קמפיין me too#? נעה באסל ושיא ברבי בוחנות את ויכוחי המטא של הבקלש הפמיניסטי -
אפילו אם מעשיו המכוערים של ארי שביט חוקיים לחלוטין
האם מותר להסתייג? להיגעל? להזדהות עם תחושת הנרדפות של הקרבן? לשתף בחרדה מפני מי שמתנהג כחיה רעה? אנחנו מתמודדים פה עם טרור הפגיעה המינית והמסגרת החוקית אינה הזירה הבלעדית שבה המאבק בו צריך להתרחש. בעקבות הפולמוס המשפטי המתנהל בעוז בימים האחרונים -
מה מפספסת אורית קמיר
בראיון השיבה שהיא עורכת עם ארי שביט ב"הארץ", קוראת אורית קמיר את העדות נגדו בצורה מניפולטיבית ומסייעת במסגור שלו עצמו כקורבן הפרשה. היום בראיון הרדיו של שביט אצל יעל דן – הנרטיב נסדק אף יותר
