למה לצעוק "מוות לאמריקה" לא הפך עדיין אף אחד לפעיל מתקדם לצדק ושיוויון, ומדוע לא ניתן להסביר את האידיאולוגיה של חיזבאללה במנותק מההקשר הפוליטי שלה – המקומי, האזורי והעולמי • ראיון עם החוקר הסורי ג'וזף דאהר
ח״כ מוחמד ברכה הולך להלוויית החיילים הדרוזים, אבו מאזן רוצה לחזור להשיב על כנו את התיאום הביטחוני של לפני שבוע – אבל הסטטוס-קוו הוא בדיוק המצב שאותו יש להוקיע, לשנות ולא לפנטז על החזרה אליו
״אירופה״ יכולה ללמד אותנו הרבה דברים על טרור, והיא יודעת לא פחות טוב מ"איתנו" איך זה מרגיש וכמה שזה לא ייחודי לאיסלאם. קצת היסטוריה לטובת הפרשנים והמומחים למיניהם
הקבינט נסמך הבוקר על התקנות לשעת חירום כדי להוציא את התנועה האיסלאמית הצפונית אל מחוץ לחוק – החלטה פוליטית המתעלמת מהעובדה שהתנועה מספקת שירותים ציבוריים בסיסיים לחברה הערבית, כאלו שהמדינה מונעת מהם. ההקצנה הפאשיסטית של הימין והשתיקה של השמאל מול רדיפה זו יובילו למשבר קשה
הטענה שסובלנותה של צרפת כלפי המהגרים המוסלמים הביאה אותה לאסון, מאפשרת לחלק את העולם ל״טוב״ ו״רע״ ומתעלמת ממציאות מורכבת יותר. כי צרפת, מה לעשות, מעולם לא הייתה רב-תרבותית וגם לא התכוונה להיות כזאת
האנטישמי הממוצע חרד לגורלו האישי והקולקטיבי למראה יהודי, ממש כפי ששביט-ציפר-מרגלית-ימיני מאוים למראה מוסלמי. שניהם ממסגרים עובדות "נכונות" בתפישה גזענית, שנאת אחר ודימוי עצמי אירופי
לו רק היינו יכולים לראות את מתחם הר הבית/אל-אקצא כאתר שאינו רק דתי ומקור למאבקים דתיים, היינו עושים צדק רב יותר עם המקום ומורשתו, וגם עם עצמנו. הארכיאולוג יונתן מזרחי הולך בין הכיפות
