השבוע התגייס ערוץ 10 לתחקיר שכל-כולו דה לגיטימציה של מפלגת בל״ד, כחלק ממהלך כולל של מתקפה נגד ערבים בישראל, במסגרתו כבר הוצאה מחוץ לחוק התנועה האיסלאמית. שוחרי הדמוקרטיה בישראל צריכים לזכור: המהלך הזה תוקף גם אותם
סביב יום הזכרון הטרנסי, שצוין בשבוע שעבר, דובר רבות על התאבדותה של מאי פלג, פעילה בקהילה. אלא שהיום הזה, במידה מסוימת, משתף פעולה עם הפוליטיקה של המוות שרודפת את חייהם של אנשים שונים מגדרית. צריך להתעמת בכנות ובאומץ עם כך שיש מי שנידונים לחיים ראויים, בזמן שאחרים מתקיימים באזור הדמדומים
הקבינט נסמך הבוקר על התקנות לשעת חירום כדי להוציא את התנועה האיסלאמית הצפונית אל מחוץ לחוק – החלטה פוליטית המתעלמת מהעובדה שהתנועה מספקת שירותים ציבוריים בסיסיים לחברה הערבית, כאלו שהמדינה מונעת מהם. ההקצנה הפאשיסטית של הימין והשתיקה של השמאל מול רדיפה זו יובילו למשבר קשה
עבד אבו שחאדה, אקטיביסט יפואי וסטודנט, מספר על החזרה ללימודים לאחר הפרות הסדר ביפו. מול ההסתה הפרועה של הימין כנגד ערבים אישית וקולקטיבית, גם הסטודנטים השמאלנים ממלאים פיהם מים
המיני-סדרה ״מגש הכסף״ קלה מדי לעיכול עבור הבורגנות הישראלית, וגם חסרים בה גוונים אתניים המהותיים להבנתה של המערכת הכלכלית-חברתית כאן. ועדיין, זוהי תעמולה מהסוג הנכון והמועיל
פוליטיקאים ישראלים ממהרים לחבק את הפריפריה, בעיקר בעתות משבר. אך מי שנכלל ברשימת יישובי הפריפריה לצורכי הטבות מס הם בעיקר קבוצות האינטרנס של חברי הממשלה והקואליציה. כך מסתבר שערבים, למשל, לא יכולים לגור בפריפריה
כמה חודשים אחרי מחאת האתיופים, בה חשתי לראשונה קטנה אל מול הממסד וחסרת אמון במשטרה, הבנתי: עבור פעילה לבנה המאבק בגזענות הוא בחירה יומיומית, שחייבת להיעשות תוך מודעות לפריווילגיות
השאלה איננה האם אנחנו מסכימים להיות אויבים, אלא האם מי שנהנה מזכויות יתר מוכן לוותר עליהן. לא אם אנחנו מסכימים להיות אויבים, אלא האם אנחנו מוכנים לתת יד לשליטה ודיכוי או להעלים מהם עין
מדיניות הנישול המתמשכת כלפי ערביי יפו מגיעה לנקודת שבירה עם ההתנחלויות היהודיות שמוקמות בלב עג׳מי. שנים של אפליה וקיפוח הפכו לפצצה מתקתקת, שחובה למצוא לה פתרון
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
