פוליטיקת הזהויות שהשתלטה על השיח מבקשת לקבע תפיסה שלפיה מטרתה של אמנות אינה להוות גשר תרבותי וזהותי אלא גדר, דגל ומבצר. רון כחלילי, כאחד מאדריכלי השיטה, מתמודד עם הרעה החולה של הגזענות בעזרת אימוץ הדיכוי והפיכתו לאידיאולוגיה
לנוכח הדיונים הערים המתקיימים מעל במות שונות בתקופה האחרונה, אולי הגיעה העת לשאול את עצמנו האם יש רק מודל אחד של מזרחיות? האם אנחנו עדיין מעוניינים במושג הזה? ואולי הגיעה השעה לחשב מסלול מחדש? הרעורים על מזרחים ועל מזרחיות
במשך שנים ניסו לעשות דה-לגיטימציה למאבק המזרחי בטענה שהפעילות והפעילים הם חלק מ"מגדל שן" ושהציבור המזרחי איננו מזדהה עם מטרות המאבק. המספרים והנתונים מהשנה-שנתיים האחרונות דווקא מלמדים אחרת. תשובה לרון כחלילי
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
