החברה הערבית איננה חברה אלימה, אלא חברה שסובלת ממדיניות אלימה ומכוונת מצד המדינה וזרועותיה. זוהי חברה שנמצאת תחת משטר קולוניאליסטי, שבאמצעים מגוונים של שליטה מפורר אותה מפנים
מדי מוצ"ש מתכנסים רופאות ורופאים, מתמודדי נפש, אזרחיות ואזרחים שסובלים מצפיפות ההפגנות במוקדים המרכזיים ועוד מוחות ומוחים שרוצים להשמיע קול, אבל בשקט. רחבת מוזאון תל אביב היא המקום של "מחאה שקטה רועמת"
החברה הערבית מדממת מדי יום, ומספר האזרחים הנרצחים מאמיר. אבו מכבוד מציע פתרון שישאיר את הרחובות נקיים: "מיתת AI תתחיל כפיילוט במחוז דרום אך בעתיד אופציה זו תהיה זמינה לכל המועמדים למיתה. אינשאללה"
היום, תשעה באב, כחודש ימים מאז אירוע הגאווה שבו בחור הומו החליט שחוסר ההסכמה הפוליטית בינינו הוא סיבה טובה לדפוק לי מכות, חודשיים להריגתו של איאד אל חלאק על ידי שוטרי מג"ב, חמש שנים להירצחה של שירה בנקי. בעיצומו של תהליך החלמה, אני קוראת לקהילה שלי לפעול
מה היא האלימות בסטירה ביד פתוחה על פניו של גבר רב-עוצמה לעומת האלימות היומיומית, הדנה עשרות אנשים לתקופות מאסר? האקטיביסטית יפעת דורון נכלאה לשמונה חודשי מאסר בפועל על כך שסטרה לפרקליט הצבאי עסאם חאמד
בג'ונגל הקשוח של ישראל רוויית האלימות, צמחה לה באין מפריע מושבה גדלה והולכת הקשובה לזעקותיו האילמות של האחר – בעלי החיים. אך במקום שהטבעונות תפרוץ את גבולותיה ותסחף את חסידיה בחמלה כלפי עוד מגזרים הראויים לה, היא מתכנסת בתוך שיח אסקפיסטי מרדים
הצעת חוק להחמרת ענישה בפשעים על רקע מגדרי, מעלה את התהייה: האם הקהילה הטרנסית להביע אמון במערכות הכליאה – אותן אלו אשר באופן היסטורי ואקטואלי משרתות את האלימות והאפליה הממוסדת כלפיה?
לאור האמירות שנשמעו בתקופה האחרונה מפיהם של סלבריטאים אשכנזים כאלו ואחרים, שווה לחזור לרגע מכריע באנתרופולוגיה הישראלית, בו התבונן החוקר עמנואל מרקס במרוקאים של מעלות וקבע – מבלי לדבר את שפתם או להכיר את תרבותם – שהם אלימים