בוקר אחד באוגוסט 1993 הציפו עשרות-אלפי אוטובוסים את הרחובות והסמטאות – בבית שלי הוקמה התחנה המרכזית החדשה. והנה בשנים האחרונות הקימה לנו המדינה גם מחנה פליטים צפוף. כל עוד המאבק למען זכויות האדם של מבקשי המקלט – מאבק שאני שותפה לו לחלוטין – נותר עיוור לכך ששכונות המצוקה הן היחידות…
כדאי שמקבלי ההחלטות יזכרו שבפני מבקשי המקלט עומדת בחירה בין מוות לחציית הגבול. ואז, במסגרת הניסיון למצוא פתרון הומאני, אולי יבינו שהגירה איננה בהכרח נטל, בטח לא כזה שישראל לא תעמוד בו
ישראל החזקה והיציבה כלכלית, המרוויחה מיליארדים מעסקאות צבאיות המגבירות את תופעת הפליטות בעולם, אמורה להיות הראשונה בהירתמות הבינלאומית לטיפול בבעיה. שלום זרביב על כוונתו של שר הפנים לשלוח עשרות-אלפי מבקשי מקלט למותם הצפוי באריתריאה
מצוקתם של מבקשי המקלט בישראל, כמו גם של תושבי השכונות המוחלשות, נובעת בראש ובראשונה ממדיניות ההרעבה כלפי אוכלוסייה זו. בעקבות הדיון הסוער שהתקיים היום בכנסת
שהם באים לעבוד פה, שישראל לא חייבת להם כלום, שבגללם המוחלשים ממילא סובלים יותר. יונתן ברמן ועודד פלר משליטים סדר בדיעות הרווחות על מבקשי המקלט בישראל, וגם מציעים פתרון
מדינת ישראל מנסה לחוקק חוק שיפגע בעיקר בניצולי הדיקטטורה האכזרית באריתריאה וטבח העם בדרפור. סיגל רוזן על הצעת החוק למניעת הסתננות ובורותם של מקבלי ההחלטות
