המשבר העמוק שיצר הניאו-ליברליזם הוציא מיליוני אנשים בעולם לרחובות, ומחייב חשיבה מחודשת אודות ההסדרים הכלכליים הקיימים. מודלים כמו קואופרטיבים, חלוקת מניות לאזרחים, הכנסה בסיסית לכל ועוד מנסים לצמצם את אחד המקורות המרכזיים לאי-שוויון – הכנסות שמקורן בבעלות על אמצעי ייצור. על (אפשרות של) עתיד טוב יותר
מפרסום חדש של הלמ”ס עולה, כי שלוש מתוך 11 ארצות המוצא העיקריות של השקעות ישירות של תושבי חוץ בישראל הן מקלטי מס ידועים. הגיע הזמן לבדוק את חשבונותיהם הסודיים של ישראלים במקלטי מס אלה. אין קץ למניפולציות
והנה אחרי שנים בהן צברו החברות הגדולות רווחים, מופיע שר האוצר ונכנע כמו שרק הוא יכול לשיטות ההתחמקות ממס, או גרוע מכך להעלמות מס. והכניעה הזאת היא לחלוטין אידיאולוגית
מתוך אינטרסים צרים לשווק את הקרקעות לבעלי הון, פועל מנהל מקרקעי ישראל מאחורי גבן של המשפחות היושבות בליפתא מאז 48′. בעלי בתים ערביים אחרים בשכונות אחרות שנכבשו במלחמה, למשל קטמון, זכו מזמן להסדיר את הבעלות החוקית על בתיהם. יוני יוחנן, תושב השכונה, על נחישותם של אנשי ליפתא להיאבק בגזענות המוסדית
כאשר המון אחוז התלהבות צועד ברחובות וחוסם כבישים, מי שאינו נבלע בו עלול לחשוש מכוחו העצום וממזגו ההפכפך. אולם כך גם נראית דמוקרטיה ברגעיה המסעירים והיפים; חיה, בועטת וצודקת. יפתח אלעזר על שורשיה של התנגדות אזרחית
לא צריך להיות חכמים גדולים כדי לראות שצעדנו בדרך הנכונה כדי לייצר שכר נשחק, מחירים עולים ומוביליות חברתית מעטה. רק חבל שקודם חטפנו את המכה ורק אז הבנו שיש בעיה שצריך לחקור
מחלה של בת זוגה והבנה שאפשר לשכוח מסיוע של המדינה במקרים כאלה, הביאה את דנה ג. פלג להרהר ברצינות במערכת שלא תהיה שלא תלויה בחסדי הפריץ ובכסף שיש לו או אין לו לקנות את השלטון
ההתלהבות של גיא רולניק ואחרים מדו”ח ועדת הריכוזיות החזירה את איציק ספורטא למאה ה-19 – גם אז דיקלמו את המנטרה של שוק חופשי ותחרות. כדי לשבור את כוחם של בעלי ההון, זה ממש לא מספיק
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
