הלומי שוק ונרעדים, הם מגיחים מתוך האוטובוסים הירוקים ומספרים סיפורי זוועה על בני אדם שנותרו מאחור, לכודים תחת ההריסות באין מושיע. זה המענה היחיד שהצליחה הקהילה הבינלאומית לייצר בתגובה לפשעיו של אסד: טרנספר בכוח
תמיכת חד"ש ברודן הסורי מעידה על הסירוב להתפכח מאוטופיה שגבתה יותר חיי אדם מאשר הצילה נפשות. פשעי מלחמה לא מזיזים להם, גם לא טיהור אתני – קורבנות ההתעמרות הישראלית סבורים שקורבנותם מעניקה להם רישיון לצדד בפשעים נגד האנושות
אם מתנגדים לאסד, הופכים במקרה הטוב לג'בהאת אל-נוסרה ובמקרה הפחות טוב לדאעש: מדהים כיצד חלק לא מבוטל מהאליטות הפוליטיות הישנות בחברה הערבית רואות באסד את המושיע של החילוניות והשחרור הלאומי, ובוחרות להצדיק את פשעיו. אולי כי הישרדותו היא הישרדותן
כשאנחנו מצלמים את ילדינו על סף מוות, גרומים כשלדים, אנחנו לא עושים זאת כדי להפוך לאייטם חדשותי, אלא כי אין לנו ברירה. אבל הקול שלנו נגנב ומעוות, יועצי תקשורת הופכים את הילדים הגוועים שלנו לפיונים במשחק בינלאומי אימפריאלי אינסופי
החודש מלאו שלוש שנים לחטיפתה של המנהיגה והמהפכנית הסורית, פעילת זכויות האדם רזאן זייתונה, שתיעדה את זוועות המלחמה, הגישה סיוע הומניטרי ופעלה לפיתוח אזרחי ודמוקרטי. הרבה לפני שנחטפה, רזאן כבר התייאשה מכך שהעולם יתערב לטובת הדמוקרטים בסוריה
נדמה שפעילי חד״ש היהודים מתייחסים לחברה הערבית, לתפיסותיה ולעמדותיה, כעול על פרויקט ה״יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים״ שלהם. הדיון האחרון במפלגה סביב חיזבאללה מוכיח זאת שוב
בתוך כל האלימות במדינה, קל להחמיץ את האסון הרפואי שפקד את הילדים הסורים. בעוד האו"ם וארגון הבריאות העולמי מאמצים את עמדת משטר אסד כי מגיפת הפוליו נבלמה ואינם מטפלים כיאות בילדים בסיכון, ממצאי האופוזיציה בסוריה מעידים אחרת. כתב אישום חריף. תרגום מ-The New York Review of Books
לישראל נוח מאוד עם העובדה שאסד מחולל טבח בבני עמו, משום שזה משמר את אותו סדר שנבנה ביסודיות על ידי האימפריאליזם האמריקאי, אשר היא משענתו הראשית. בכך היא מצטרפת לאיראן, רוסיה, סין, צפון קוריאה, חיזבאללה וחמאס
המחאות בסוריה אינן שוככות, והשלטון לא מגלה נכונות לביצוע רפורמות. איך מתפקדת מדינה שנשענת על הגבלת חירויות הפרט עם שליט שמתעקש לזרות חול בעיני עמו. פרשנויות מהעיתונות הערבית
