המחאה אינה למען הדמוקרטיה, אלא למען שמירת החוסן הלאומי, כלומר זכויות היתר של היהודים יוצאי אירופה במרחב הלבנטיני. השיח הליברלי תקוע במקום אינפנטילי, מקטב וגזעני, אינו רואה בזולת שווה ונפרד, ואינו מקבל אחריות למעשיו. זוהי נקודת הקיצון שבה המראה הישראלית השבירה מתנפצת
אחרי שנים של הוראה, מחקר וניהול במכללת ספיר, עם שלל תובנות על אי השוויון היסודי באקדמיה הישראלית, יזמו סיגל נגר-רון, מוטי גיגי ותמי רזי את הוצאתו לאור של "מגוונים את מגדל השן", המכנס כתיבה בגוף ראשון של בנות ובני דור ראשון לאקדמיה • ראיון על הקטגוריה ועל המציאות
"הם הובילו כאן תנועות שמאל, אך התייאשו ונדחקו להגר. סיפורם של הגולים החדשים" – כך תוארו מרואיינים בכתבה במוסף "הארץ". לובנה הבוהק של הכתבה הדהד סיפור כואב שלא סופר – הרי הוא לפניכם
בתוכנו, הפמיניסטיות המזרחיות, שוכנות גם מפלצת הצל וגם היכולת לחולל פעולה, אבל אנו נותרות עם פרטיקולריזם אתני פלגני. כי אסור לקונן. נא לא לכעוס. על יחסי הכוח ההיררכיים של הפמיניזם באקדמיה
האוניברסיטה הישראלית היא מעוזם של בנים ובנות ״ממשיכים״ שמוסללים לתקן. במעוז השושלות, אי השוויון מוכחש בעוצמה ואין כלל מודעות לחסמים האימתניים שהוא מעמיד בפני אוכלוסיות ״דור ראשון״ • בעקבות פרישתה המהדהדת של ד"ר יאלי השש מהחוג למגדר באונ' תל אביב
"די עם זה!", אמרה יו"ר הות"ת פרופ' יפה זילברשץ, כשנשאלה על הפערים בין מזרחים לאשכנזים בהשכלה הגבוהה. אולם לא זו בלבד שהשיעור הנמוך מאוד של מזרחים בסגל האקדמי ובקרב הסטודנטים חי וקיים, אלא שהנתונים על הפערים הגדולים הם כמעט בגדר סוד שמור – ואין מי שייקח עליהם אחריות
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
