בצהרי ה-19 באוקטובר 2016, יצאו אלפי נשים בארגנטינה לשביתת מחאה היסטורית שיצרה זיקות בין אופנים של אלימות כלפי נשים. מה יכולה תנועת metoo# ללמוד מהגל האחרון של הפעולה הפמיניסטית באמריקה הלטינית? סנונית ראשונה בפרויקט תרגומים חדש מעולמות השמאל
גאונים ככל שיהיו, יפים ככל שיהיו, חשובים ככל שיהיו, הבושה צריכה להיות נחלתם המתמדת של הפוגעים מינית, שלא יהיו זכאים עוד לכיבודים. דודו רוטמן מסביר כיצד מאבקן של הנפגעות ביצחק לאור לאורך השנים הוא אבן הדרך החשובה ביותר בכל הקשור לפגיעות מיניות בישראל
כדי שהאקדמיה תוכל להיות מקום בטוח לכולנו, יש להרחיק את הפוגעים ולייצר נורמות ממסדיות ברורות שאוסרות פגיעה וניצול יחסי מרות מכל סוג, מיני ואחר. תגובה למאמרן של דפנה הקר ויעל השילוני-דולב "מגרש משחקים חדש לנשים וגברים"
במשך שנים חשבתי שאני צריכה להחרים את היצירות של פושעי המין האלה, גדולים כקטנים, בין אם חצו גבול מוסרי, הטרידו במילה או בנגיעה ובין אם אנסו. רציתי לשלוח את יצירותיהם ואותם אל האבדון
תום מהגר בוחן שלושה נושאים פוליטיים עכשוויים ששאלת הזהות קרדינלית בהיווצרותם, בהתפתחותם ובהשלכותיהם ומוצא שהתנהלות המדירה את מרכיב הזהות דנה את המעשה הפוליטי למבוי סתום
נחשול MeToo# ששוטף אותנו מציג אולי בשלות פמיניסטית חדשה, אבל יש לוודא שהוא יתפתח מרמת הסיפורים האישיים החושפניים ליצירת שינוי עומק במבנה התרבות הפטריארכלית
לעתים קרובות מדי עדויות על פגיעה מינית זוכות לתגובות מבטלות ומשתיקות מבני המשפחה, החברים, בן או בת הזוג, המשטרה, המעסיק ועוד. אולי במקום ההאשטאג #גםאני שמאגד דיווחים של נפגעות, כדאי להפנות את הזרקור לפוגעים ולאופן שבו החברה משתפת איתם פעולה
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
