התבססותו של הגרעין התורני בלוד מאיימת להחריב את העיר, עם הרוג ופצועים מנשק חם, אלימות שבקושי מדווחת בתקשורת הישראלית, הקפאה של תוכניות בניה והשתלטות על תקציבים. תופעות אלה הן חלק מהמחיר המתמשך של המטרות שהוצבו לפני 73 שנים ב"מבצע דני" ומעולם לא עלו לדיון מול הציבור הישראלי
גם את ההתבטאות המבישה של ראש עיריית מצפה רמון נגד מצעד הגאווה ביישוב לא ניתן להבין אלא בהקשר של הגרעין המקומי שצבר את כוחו באמצעות אידיאולוגיה מוסרית מולבנת, המשלבת בין יהדות, גזע וקפיטליזם. התוצאה של כל זה: נישול בדואים, פלסטינים, ערבים, מזרחים, עניים ועכשיו הגיע תורם של הלהט"בים
ההתנחלויות בלוד מהוות כיום המשך לחזון הקיבוצי של יישוב השממה וייהוד המרחב. בבחינת מה שלא הספקנו ב-1948 נעשה ב-2021. המתיישבים החדשים אינם חפצים בדיאלוג אמיתי וכן עם תושבי המקום – היהודים והערבים – והם מחרבים את הפוטנציאל הרב תרבותי העשיר של העיר
ההתנגשויות הנוכחיות בערים ה"מעורבות" הן תוצאת התהליך המשולב של התנחלות, ג'נטריפיקציה ודחיקה. אבל ליבוי האש על ידי המתנחלים המאורגנים עשוי גם לקדם את החרפת הנישול של התושבים הפלסטינים
היא לא חוסכת את שבטה מהציונות הדתית, אבל גם לא ממחנה השמאל שאליו היא משתייכת. אם היא צריכה לבחור שבת אצל ליצמן או אצל זנדברג, היא תתארח אצל הראשון. "יש לי פה גדול ואני מסומנת," אומרת לאה שקדיאל, תושבת ירוחם, שנשאה דברים בטקס הזיכרון המשותף של פורום המשפחות השכולות
המחאה נגד "ישיבת משה" שהוקמה בלב שכונת מגורים ערבית ביפו נמשכת וגם הערב (ב') תתקיים עצרת מחאה. אך האם יצליחו הפעילים לאחד את השורות? בעת האחרונה ככל שהפעילים האסלאמיים החלו לקחת תפקיד מרכזי במחאה, הפעילים החילונים – ערבים ויהודים – החלו להיעלם
שר השיכון אורי אריאל חשב שזה רעיון טוב להעביר 100 מיליון שקלים (!) ששוכבים בקופה של עמידר לגרעינים תורניים. כי למה להשקיע כסף במי שנאבקים על קורת גג – קורבנות מערכת הדיור הציבורי בישראל – אם אפשר לתת אותו לאנשים עם "אידיאולוגיה"?