על האופן בו רעיונות מתחום הסטטיסטיקה והדמוגרפיה של החברה הישראלית חברו יחדיו לשיח אאוגני על ״מזרחים״ בשנות הארבעים. האם אותם רעיונות הם אלו שבין השאר סללו את הדרך למה שיקרה עשר שנים מאוחר יותר – האפשרות לחשוב שתינוק של משפחה ממוצא מסוים, ראוי שיימצא לו בית אצל משפחה מסוג אחר?
בין מרוקו לאשדוד, בין ביאליק לבן גוריון: פרק ראשון מספרו החדש של סמי שלום שטרית, "יהודית ודמוקרטית: מבחן בְּחינוך – חיבור על חינוך, לאומיות, אתניות ודמוקרטיה" בהוצאת בימת קדם
"סבורני שטעות בידך. אתה כראש המדינה העברית לא תוכל לגזול את אדמת הבידואים", כך אמר איש קק"ל יוסף וייץ לדוד בן-גוריון, מבלי להבין שמי שטועה פה, ובגדול, זה בכלל הוא. הצצה לדיונים בהנהגה הציונית ב-1948 – זרעי הפורענות של תוכנית פראוור ב-2013
פעם תימנים, היום אתיופים. פעם מפא"י, היום מפלגת העבודה. השחקנים מתחלפים והתמונה נשארת. אבל לא הכל נותר כשהיה. קורה משהו חדש בבחירות המוניציפאליות ברחובות
ראשית רמסו את הדתיות המתונה של המזרחים ודחפו את חלקם לחרדיות קיצונית שמקורה באשכנז. לאחר מכן האשימו את המזרחים בחרדיות שמקורה אשכנזי, ועכשיו רות קלדרון ממציאה מחדש את היהדות המתונה כאילו לא היו דברים מעולם
העלייה מתימן הוטבעה בזיכרון הקולקטיבי כ"אירוע של הצלה פיזית וגאולה דתית ולאומית". אבל מתברר שהאחראים למחדלים האיומים של מוות המוני, מחלות וקטסטרופה היגיינית במהלך המבצע הם גם בעלי הזכויות לקופירייטינג היצירתי. ביקורת ספרים
