ישראל הופכת לחברה מזניחה בעלת פוליטיקה שבה המפלגות הגדולות מפרסמות מצעים כלכליים הממוקדים בטיפוח השפע, ואינן נוגעות בצמצום העוני. נוסחת האיזון בין התעשרות להתרוששות – גם במערכת הבחירות הנוכחית – אינה נושא לדיון ציבורי
העניים נתונים לשיפוטו של הזולת. מדברים עליהם אך לא מקשיבים להם. אבל עוני אינו גזירת גורל והוא נובע גם, במישרין ובעקיפין, מהחלטות מדיניות של ממשלה, וגם מהבחירות שאנו כאזרחים עושים בקלפי
עיון בנתוני דו"ח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2016 מעלה כי הגורם המרכזי המציב את ישראל בראש דירוג העוני בקרב מדינות ה-OECD היא השחיקה החריפה במערך הביטחון הסוציאלי, הננקטת כחלק ממדיניות ממשלתית מאז ימי נתניהו כשר אוצר בשנות ה-2000
דו"ח העוני שפורסם היום נדחק הצידה, אבל אם לתמצת: מ-1998 עלה שיעור הילדים העניים ב-63%, הנפשות העניות ב-41.7% והמשפחות העניות ב-14.4%. וכן, ממשלת נתניהו, גם משפחות עובדות הולכות ונהיות עניות יותר
מה יותר קל מלקנות את הילידים בטאבלטים ובציורים של עצים מלבלבים ואיתנים. איציק ספורטא על חצאי האמיתות בנאום נתניהו, וכמה גרפים קצת פחות זוהרים שמי אם לא הוא אחראי להם
לא משנה לאן נפנה – מהמראה עדיין יציצו פניו המכוערות של העוני, ויותר מכך פניה של החברה בישראל, שעל פי התקשורת מתעניינת רק בבורסה, בנדל"ן ומעל לכל ברכילות על סלבריטאים למחצה
