דויד גרוסמן
-
חשבתי בעיקר על הגוף
וחשבתי, האם אפשר היה לכתוב סיפור כזה אילו יאיר היה אשה? כמה אפשר היה לכתוב בלי לאבד את הזכאות להישאר "אשה"? בלי לוותר על כל סיכוי להישאר אדם שמישהו, הקורא, ירצה, יפנטז, לגעת בו ממש, בגופו ממש? מחשבות על "שתהיי לי הסכין" לדויד גרוסמן, עשרים שנה אחרי -
המוות מתמהמה ברקע
מרית בן ישראל מחברת בין אמנות המיצג ל"ספר הדקדוק פנימי", שבו בוחר אהרון הילד בגופו כשדה פעולה והבעה ונלחם נגד עריצותו