הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה הן חוליה חשובה ומרכזית בשרשרת ארוכה של ספורטאיות אמריקניות שלא חששו להרים קול כנגד עוולות כמו אפליה מגדרית, גזענות ופגיעה בזכויות אדם
אז אמנם דונלד טראמפ פה בביקור, וקולו של השר לבטחון פנים גלעד ארדן – שעסוק בדמוניזציה והסתה חסרת רסן נגד מי שנאבקים עבור זכויותיהם הבסיסיות – נשמע רם יותר, אבל האחריות שלנו היא להיות ערות לאנשים המסתתרים מאחורי המילים "צווים מנהליים" ו"אבטחה", ולומר את שלנו
מאבק השטח שהביא לביטול תוכניתו של טראמפ לפגוע ב״אובמה-קר״ מלמד על הכוח הרב שיש לקהילה המקומית לערער את הביטחון במושבי הנבחרים – דמוקרטים ורפובליקנים כאחד. ואצלנו?
המלחמה האידיאולוגית של טראמפ ונתניהו ברגולציה משרתת את האינטרסים של התאגידים, וכך, בעוד הפקידים יתעמקו בבחינת תועלתו של הכלל החדש מבית ראש הממשלה, פועלי בניין ימשיכו להתרסק מהפיגומים אל מותם
האם נשים לבנות ימשיכו בפעילות פוליטית נגד ממשל טראמפ ומדיניותו האנטי-כל-מה-שאינו-לבן, גם כשהיא תגבה מהן מחיר חברתי כבד? גם אחרי שהצעדות שמצטלמות כל-כך יפה באינסטגרם יפנו את מקומן להפגנות פחות שקטות?
מתוך השנאה והאלימות עלתה תקווה שאולי נשות העולם, שיצאו בהמוניהן לרחובות ב-600 ערים סביב הגלובוס, הן רק ההתחלה. נילי סולומונוב היתה בהרבה הפגנות, אבל שום דבר לא הכין אותה למה שקרה בשבת האחרונה בוושינגטון
הוגה הדעות והפעיל הפוליטי נועם חומסקי בראיון עומק על הגורמים שהביאו לעליית טראמפ, על ההדרדרות הצפויה שלנו אל עברי פי פחת אקלימיים, על מדיניות החוץ העלומה ומדיניות הפנים המיטיבה עם שועי הארץ ועל הרפובליקנים השועטים ימינה כמקובל בימינו בעולם
אחד הדברים שהועמדו על כף המאזניים בבחירות האלו הוא הרעיון של מדינת המהגרים. עם כישלונו, יש להתכונן לצורות חדשות של אלימות ולהבין מדוע והיכן נכשלה ״קהילת זכויות האדם״
