בשעה שאנחנו מחככים כפות ידינו בהנאה לנוכח כישלונה הקונדיטורי של אשת השליט במשימה שהייתה אמורה לשוות לה תדמית של עממיקו (בכל זאת, פתי בר) או של מישל אובמה לעניים, הגזל השיטתי של אזרחי ישראל הולך ומחריף וראש הממשלה מתבצר בשרירות שלטונו
חברי הקיבוצים העירוניים בירושלים בטוחים שהמשימה החברתית היוצאת מן הכלל ב"שכונות" מעניקה להם זכויות יתר, כמו לקבל דירה בדיור ציבורי המיועדת למקבלי הבטחת הכנסה. אבל עבודה חברתית אמיתית מחייבת ויתורים על מתנות השלטון
מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי הנלווה לה חושפים שמספר הישראלים הסובלים מחוסר יציבות בדיור גדול בהרבה, וכולל לא רק את אלה הסובלים מהעדר קורת גג, אלא גם את אלה שמקום מגוריהם נמצא בסיכון מתמיד בעקבות הקושי לעמוד בהוצאות הדיור השוטפות
היום נחשף כי שכרו הגרנדיוזי של מנכ"ל עמידר עומד על כ-60,000 שקלים בחודש, בעוד שדיירי ודיירות הדיור הציבורי חווים על בשרם את הייבוש התקציבי ורגילים לדיירי משנה כמו עובש וחולדות • קול העוני, טור חדש
הראשונים להיפגע מהיעדר בנייה ציבורית ראויה שתאפשר יציבות וביטחון לאוכלוסיות החיות בעוני הם הילדים, שכל מעבר דירה קוטע את הרצף התקין של מסלול חייהם וגורם לחרדה מתמשכת • קול העוני – טור חדש
במקום שיהיו בעלי הבתים והקרקע – כמו האשכנזים ה"חלוצים" – השלטון מצמיד לתושבי שכונות השוליים של תל אביב-יפו תג של פולשים ועבריינים. אסור להפסיק את המאבק ולהיכנע בפני בעלי השררה וההון לפני שהדרישה הבסיסית ל"דירה תמורת דירה" תיושם
