דו"ח חדש של מרכז אדווה חושף את פערי המיגון בין מרכז לפריפריה, ואת הכשלים בפעילות המדינה שהופכת את המיגון לעניין כלכלי הנתון לכוחות השוק. וגם כאן, כצפוי, חיי האוכלוסיות החלשות ביותר מופקרים
יש כאן רגע של משבר שיכול להפוך לתיקון עומק ולהזדמנות לעיצוב אופק דמוקרטי של ממש, לא כזה המתרפק בערגה על ימים עברו, אלא כזה המעוניין בשינוי מבני הכוח הדכאניים מיסודם, לטובת כלל היושבות והיושבים במרחב • נאומה של סיון תהל בהפגנה אמש באשדוד
פקיעת חוק הדיור הציבורי וביטול הזכאות של הדיירים לרכוש את בתיהם בהנחה משעתקת היגיון מעוות: דיור עני לעניים, שימור עוני ומניעת העברת הון בין-דורית. את יצחק גולדקנופף, שר הבינוי והשיכון, זה פחות מעניין
מחנה השמאל – בארץ ובעולם – מתמודד עם ביקורת רבה ונתפס כאליטיסטי. כדי להצליח לפרוץ את מעגליו המצומצמים, על השמאל להכיר באמת שכרוכה בדימוי הציבורי השלילי שלו ולהתמודד איתה באומץ
התושבים הערבים המקומיים לא מאמינים בדו קיום. אנו הולכים ונדחקים החוצה מהקיום שלנו בעיר ובבתים ובלשון ובגוף שגדלנו בהם. לא נותר בנו קיום, רק טראומה וזעם על הגזל. בעקבות הסדרה "המדריך לג'נטריפיקציה"
בשעה שאנחנו מחככים כפות ידינו בהנאה לנוכח כישלונה הקונדיטורי של אשת השליט במשימה שהייתה אמורה לשוות לה תדמית של עממיקו (בכל זאת, פתי בר) או של מישל אובמה לעניים, הגזל השיטתי של אזרחי ישראל הולך ומחריף וראש הממשלה מתבצר בשרירות שלטונו
חברי הקיבוצים העירוניים בירושלים בטוחים שהמשימה החברתית היוצאת מן הכלל ב"שכונות" מעניקה להם זכויות יתר, כמו לקבל דירה בדיור ציבורי המיועדת למקבלי הבטחת הכנסה. אבל עבודה חברתית אמיתית מחייבת ויתורים על מתנות השלטון
מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי הנלווה לה חושפים שמספר הישראלים הסובלים מחוסר יציבות בדיור גדול בהרבה, וכולל לא רק את אלה הסובלים מהעדר קורת גג, אלא גם את אלה שמקום מגוריהם נמצא בסיכון מתמיד בעקבות הקושי לעמוד בהוצאות הדיור השוטפות
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
