המאבק המזרחי תמיד דרש דיור, בריאות והשכלה, ולא התחשבות ברגשות וניתוח פסיכולוגי. אז למה הפכו אקדמאים מזרחים לאויב העם, ואיך מנרמלים גזענות והומופביה במסווה של ניתוח יחסי הכוח בחברה
סבב הבחירות הנוכחיות מעורר שעמום גדול, כי כל עוד אין נושא חדש לסדר היום חוץ מ"כן-ביבי-לא-ביבי" הגיוס נשאר שבטי. פרופ' גרינברג חוזר לבחירות 2006 ואל המקרה הקלאסי של שתיית קולות
כמו בכל עונת בחירות, הטענות והקובלנות על הצבעת המזרחים לליכוד נשמעות ברמה. ברוב המקרים, הניתוח הוא שטוח, במקרה הטוב פסיכולוגיסטי. קובי ניב, למשל, נטפל אל המנהיגות המזרחית המתרפסת בפני אשכנזים ומציג גזענות ואפליה כאסון טבע
שבט "השמאל" חרת על דגלו את הסיסמא הא-פוליטית "לך" במסגרת קמפיין "רק לא ביבי" ולא השכיל לבקר את נתניהו על כשלונו בניהול משבר הקורונה. לא פלא שהמצביעים נעו ימינה ולעומתם מרצ וכחול לבן נאבקות על אחוז החסימה
ה"שמאל" הישראלי לא מפספס אף הזדמנות לפספס הזדמנות. במשך שנים הוא מטפח עמדות פטרוניות, מתגזענות ומדירות כלפי מזרחים, ומסרב לקחת אחריות על טעויות העבר וכשלי ההווה. הכי קל עבורו להאמין שמזרחים מצביעים לביבי מתוך הזדהות עם התוקפן, ולא מתוך שיקול דעת
תרומתם של האינטלקטואלים המזרחים לשיח הציבורי החל משנות התשעים ועד ימינו לא תסולא בפז, אך חלק מהרעיונות שלהם מתורגמים על ידי אינטרסנטים בצורה מעוותת שבסופה נזק ממשי לציבור המזרחי
על הפערים בהתנהגות הפוליטית של המזרחים, הערבים והאשכנזים המסודרים בהתאמה במעמדות הנמוכים והגבוהים, על מספר נפשות לקילומטר מרובע ועל הסיפור ההיסטורי שאינו נגמר
קושמרו ואברמוביץ' יוצאים לפגוש את הילידים בשדרות. הם שומעים גנץ, הם שומעים לפיד, הם שומעים גבאי, אבל הם ממשיכים לתחזק את הקלישאה השקרית שבשדרות זה "רק ביבי"
אין מתאים מהעיתוי הרוחש הזה להתמודדות עם השאלה שמעסיקה רבים מהמתמרמרים על כס הנצח של נתניהו. לקראת הבחירות ואחרי הפריימריז במפלגת השלטון הזמנו טובות וטובים לספק לנו תשובות. פוסט מתגלגל
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
