משמעותו העיקרית של הליברליזם היהודי כיום טמונה דווקא בחריגה מעיסוק בפוליטיקה פנימית לטובת מאבק על זכויותיו של המיעוט הפלסטיני-ערבי • תגובה לאסף שרון ומאמרו אודות תופעת "אשליית השיבה למסורת"
ח״כ מוחמד ברכה הולך להלוויית החיילים הדרוזים, אבו מאזן רוצה לחזור להשיב על כנו את התיאום הביטחוני של לפני שבוע – אבל הסטטוס-קוו הוא בדיוק המצב שאותו יש להוקיע, לשנות ולא לפנטז על החזרה אליו
זהות יהודית להט"בית אינה סתירה כי אם חיבור אמיץ, שדורש לקחת אחריות ולדמיין את הדת והתרבות שלנו מחוץ לגבולות הציונות • מחשבות בעקבות האירועים הסוערים במצעד הדייקיות בשיקגו
שנתיים חלפו מאז הנאום ההוא, ויאיר גרבוז עדיין סוחב את הצלב במסע להוכחת חפותו. מעבר לשאלה הפופוליסטית בדבר התנצלות, נדמה שנפתחה כאן תיבת פנדורה ביחס להגמוניה תרבותית, יחסי כוח, עתידו העגום של השמאל ואופורטוניזם פוליטי. וגם: הדבר שהכי ריגש אותו בעת האחרונה הוא טלפון מרועי חסן. ראיון בשש עיניים
על מנת להציג אלטרנטיבה למחנה הימין המשיחי חייבים קודם כל להבין את הבעיה, ולא להיסחף לדיון השטחי במאמרו של יוסי קליין נגד אלה ״שיותר מסוכנים מילדה עם מספריים או מהחיזבאללה״
קריאה בשלושה סרטים שעולם המושגים המוסרי של גיבוריהם נשען על קודים חברתיים שאינם חלק משיח אוניברסלי ורציונלי, אלא כזה שנטוע בקהילת שוליים ונתון למשא ומתן
הקריאות לתפילה וצלילי פעמוני הכנסיות אינם אקטים פוליטיים, כי אם חלק אינטגרלי מזהותנו ומזהות ערינו. ״חוק המואזין״ שמלווה בסיסמאות שקריות על ״איכות חיים״ יהודית בלבד מוביל אותנו צעד נוסף לקראת הטרנספר של ערביי ישראל
