הזחיחות שמפגינים שוב ושוב עיתונאי "הארץ" חסרה את ידיעת התחביר והדקדוק של הפוליטיקה הישראלית. הם תקועים בניסיונות פסיכו-פתולוגיים מביכים לפרש את התמיכה המזרחית בנתניהו ומתעלמים ממבנה העומק החברתי ומתובנות שהצטברו לאורך דורות של דיכוי
הליכודניקים החדשים הם עוד ביטוי של ״אשכנזים יפים״ המנסים לעשות את מה שבמפלגה הדתית הלאומית יודעים כבר מזמן. הדתיים הלאומיים הפכו לאמנות את הציווי ״השתמש וזרוק״ הנהוג כלפי מזרחים. עכשיו נערך ניסוי כלים כזה בליכוד, הכול כדי לשמר את ההגמוניה האשכנזית
חרף ההדים להם זוכים מאמריה של פרופ' אווה אילוז, תוכנן הפוליטי של טענותיה נשאר חיוור והיא נמלטת מהפוליטיזציה של שאלת יחסי הכוח. המתגוננים, מצידם, מתבוססים בניסיון האינטלקטואלי הפאתטי וחסר התוחלת להדחיק ולהעלים את עובדת היסוד בדבר הפריבילגיה האשכנזית
השיח המזרחי הפך להיות שיח ציבורי, ולכך ההגמוניה הלבנה לא היתה מוכנה בשום אופן. אז מה הפלא שמופיעות כל מיני דרישות נרגשות כמו "לתת יד לעתיד"? כותבים וכותבות בעקבות תוכניתו של אמנון לוי
העלייה מתימן הוטבעה בזיכרון הקולקטיבי כ"אירוע של הצלה פיזית וגאולה דתית ולאומית". אבל מתברר שהאחראים למחדלים האיומים של מוות המוני, מחלות וקטסטרופה היגיינית במהלך המבצע הם גם בעלי הזכויות לקופירייטינג היצירתי. ביקורת ספרים
הערסופוביה האופנתית במחוזותינו משקפת חרדה מפני התדרדרות לאומית בחסות הערס העבריין, לצד פנטזיה על הצלה בידי מנהיג חזק שיראה לו מה זה. ערס-פובליציסטיקה והקטגוריה המזרחית, חלק ב'
הסרט "כך ראינו", המורכב מסרטוני 8 מ"מ של צלמים חובבים – רובם-ככולם גברים יהודים אשכנזים בני המעמד הבינוני – מעורר תחושת נחת נוסטלגית מענגת לצד חוויית אי-נחת פוליטית עמוקה. ובכך כוחו
