בסיטואציה הפוליטית המטלטלת שבה אנחנו נתונים, כמעט בלתי אפשרי לצפות כיצד תתנהל הנהגת המדינה מול עזה בטווח הקרוב. אבל בהחלט ניתן למתוח קו ישר בין יוזמת ההתנתקות של אריאל שרון לבין המציאות בגבול עזה היום והאסטרטגיה הכושלת המכונה "כיסוח העשב"
בחג הסוכות של שנת 2000, בשיא אינתיפאדת אל-אקצא, נחסמה חצי מרצועת עזה לטובת מסע אופניים של תושבי גוש קטיף. באותו יום למד החייל נדב פרץ שמה שאנחנו מכנים "נורמליות" ו"הגנה" הוא בעצם מפגן כוח שרירותי ומיותר
איך יכולה להתיישב הכרה בזכויות ההיסטוריות של המתנחלים עם מדינה שבה קיים שוויון אזרחי מלא? קריאה בשלושה פסקי דין של השופט היוצא אדמונד לוי, בהם היה בדעת מיעוט, כנייר הלקמוס של המפה הפוליטית הנוכחית