עד שיחוקקו חוק שיסתום למבקר את הפה, אפשר עוד להתרשם מהדוח שחושף השחתה רבה במסדרונות הכוח השלטוניים, הון-שלטון ויחסי מקורבים ופגיעה נרחבת בקבוצות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית
הממשלה אישרה לנתניהו לגייס מחבריו הנדבנים את הסכום הדרוש לחגיגות ה-70 של ישראל. ואכן, ראוי שבעלי ההון יכירו תודה למדינה ולאדם שעשו כל כך הרבה כדי להרבות את הונם ונכסיהם, וחילקו להם בפזרנות את משאביה הטבעיים והציבוריים
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה הפכו היהודים המזרחים לפלבאים, להמוני העם. מה גרם להם לקבל את מרותו של המתעשר החדש בנימין נתניהו, הדבק בעקרונות של משטר היררכי אתני? מסע היסטורי לפוליטיקה של ראש הממשלה
הפינוי האלים שהחל השבוע בשכונת הארגזים הוא חוליה נוספת בכרוניקה ארוכה של התעללות והזנחה ויחסי הון-שלטון. בניגוד ל״פולשים״ של המושבה הגרמנית בירושלים, שהיו שופטים ופקידי ממסד אמידים, לתושבי שכונת הארגזים מעולם לא היה סיכוי
״מגש הכסף״ מציעה תשובות לגמרי בלתי מספקות לשאלה מדוע דווקא בישראל ריכוז ההון כה חריף והפערים הכלכליים כה רחבים. שלוש תשובות אפשריות לשאלות הללו קשורות לעובדה שמדינת ישראל מתייחסת ליהודים כקבוצה מועדפת ולערבים כאויבים
המיני-סדרה ״מגש הכסף״ קלה מדי לעיכול עבור הבורגנות הישראלית, וגם חסרים בה גוונים אתניים המהותיים להבנתה של המערכת הכלכלית-חברתית כאן. ועדיין, זוהי תעמולה מהסוג הנכון והמועיל
והנה אחרי שנים בהן צברו החברות הגדולות רווחים, מופיע שר האוצר ונכנע כמו שרק הוא יכול לשיטות ההתחמקות ממס, או גרוע מכך להעלמות מס. והכניעה הזאת היא לחלוטין אידיאולוגית
האמונה העיוורת בכלכלה החופשית יצרה מצב שבו אי-השוויון התקבל בציבור כדרך הנכונה לפיתוח כלכלי, וזכה לביקורת מועטה במשך תקופה ארוכה. במהלך תקופה זו התאפשר להון לברוח עם הקופה ולהרגיש טוב עם זה. עכשיו מתחילה ההבנה לחלחל
העיר השחורה נמצאת במרחק יריקה מהעיר הלבנה, ובכל זאת מצליחה להסתתר מעיניו הבולשות אחר הזדמנויות של ראש העיר. כרמן אלמקייס מסבירה מדוע מי שמאמין בצדק חברתי צריך להדיר רגליו מאירועי הלילה הלבן ולהדרים לחגיגות הלילה השחור
