לצד השמחה על הרדיקליזציה של המחאה שהתרוממה במוצ"ש, בבסיסה עדיין מונח שיח המיינסטרים הציוני, הגזעני, המתנער מאלימות. שירי אייזנר מבקשת להזכיר שאלימות היא פיקציה, שמטרתה היא שמירה על מנגנוני הכוח, על משטר המדינה ומוסדותיה, ועל זכותם להפעיל עלינו כוח פיזי אלים בכל עת שיחפצו
הפגנת השמאל במוצ"ש תחת הסיסמא "אין צדק חברתי בלי סיום הכיבוש" היוותה מעין הצהרה שמקומו הטבעי של השמאל הוא בלימבו שמחוץ לסדר הפוליטי. זוהי עמדה רטרוספקטיבית של מטיפנים שרוצים לומר את הדבר המוסרי, הגם שאין לו כל השפעה על המציאות
היום כבר מבינים שהמדיניות הכלכלית של הממשלה היא נכבה לכל אזרחי המדינה, אבל הגיעה העת להפנים שכזה הוא גם אי-הצדק הלאומי. הקיץ בפתח, והמטרה צריכה להיות הפלת ממשלת ההון, ממשלת אויבי הדמוקרטיה ואויבי העובדים. נאום ה-1 במאי של רג'א זעאתרה בחיפה
אחרי חצי שנה של שביתה, חתמו השבוע עובדי חיפה כימיקלים צפון על הסכם קיבוצי. יעל בן יפת על הניצחון, וגם על הסוף הפחות אופטימי של מפוטרי כימיקלים דרום והתמונה שאומרת הכל
תנועת המחאה Occupy Wall Street מתפשטת לעשרות ערים נוספות בארה"ב. אל תבקשו מהם רשימת דרישות ספציפיות, הם רוצים צדק חברתי, קץ לקשר הון-שלטון וסדר חדש שבו אנשים מתייחסים זה לזה ולסביבתם בכבוד. ויש להם סבלנות
שאל חיים יבין כשהוא מתעלם מהרשלנות של התקשורת, שכמעט ולא התעסקה בתהליכים ארוכי הטווח שהובילו את דפני ליף להקים אוהל. טלי גולדרינג היתה בפאנל "הון שלטון עיתון" בקונגרס החברתי הראשון, וחזרה כועסת
רגע לפני פרסום מסקנותיה של ועדת טרכטנברג, שאין ממש סיבה לצפות להן, כדאי שנשאל ונבין מהו האופק של המאבק החברתי שהחל פה בקיץ 2011? סיכום ביניים של מחאת האוהלים, חלק שלישי ואחרון
לאחר שהמומחים כשלו בהשקטת המאבק והעיתונאים כשלו במיסוכו, פנתה המדינה ושלפה תותח שלישי מהשק – תותח הקרימינליזציה. פינוי בכוח, הפיכת הפעילים לעבריינים בפועל וביצוע מעצרים המוניים מסמנים עידן חדש, אך המשימה הגדולה שלנו היא להמשיך את המחאה ולא לאפשר לשיח הדכאני להשליט טרור
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
