מתשובה לעתירה נגד הוראות הפתיחה באש בגבול עזה, מתברר כי ההכרעה אם פקודה לירות במפגינים היא בלתי חוקית בעליל אינה נתונה יותר בידי החייל היורה – אלא מצויה בלעדית בידיהם של קציני הפרקליטות הצבאית
בזמן האחרון נראה שכאשר מדובר בערבים, ״הגנה עצמית״ הפכה להיות עניין סובייקטיבי גרידא: חשתי סכנה, הרגתי, אני זכאי. וזה לא נותר ברמת השיח, אלא מחלחל בהדרגה לפרקטיקות של צה״ל
הירי באש חיה הפך להיות מנהג יומיומי. יוצאים בבוקר לסיבוב, מפרקים מחסניות, משתגעים, זורקים רימוני גז. דור סנדק חוזר 11 שנה לאחור, לאותו המקום בו נורתה השבוע למוות לובנה חנש מאש צה"ל
גם כאשר ירו המתנחלים אש חיה לעבר התושבים ופצעו צעיר אחד בראשו, עמדו החיילים מנגד ולא עשו דבר כדי למנוע את הפגיעה. דנה גולן לא מבינה את הפליאה לנוכח התקרית בשבת האחרונה בעסירה אל קבלייה: אתה הרי לא יורה על מי שנשלחת להגן עליו
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
