לא פעילי המחאה הם אלו שצריכים להתנצל על גורלו של משה סילמן – מי שצריכה להתנצל זאת המדינה, שגרמה לו להאמין שתעזור לו בשעת הצורך, לאחר ששילם מסים ותרם לה כל חייו. מי שצריך להתנצל זה ראש הממשלה. המחאה חייבת לדרוש את שינוי המדיניות
בתחילת אוגוסט, כשכל הארץ התכסתה אוהלים-אוהלים, החליטו בעיריית תל אביב לפרסם מכרז לדיור בר-השגה על קרקע עירונית אצלנו בשכונת שפירא. נשמע מצוין? לא כשקוראים את הפרטים הקטנים. עמליה סיטון לא קונה את הג'נטריפיקציה
מאהלי אין-ברירה, פינויים אלימים – אלה היו יכולים להימנע אלמלא היתה הממשלה מייבשת את מנגנון הדיור הציבורי ומשאירה עשרות-אלפי זכאים חסרי אונים. בינתיים, כבר 13 שנה שלא נקנתה או נבנתה ולו דירה אחת, ולעמידר יש תוכניות אחרות לגמרי
בעיני נשים פלסטיניות שביקרו איתנו בתל אביב, נראו שד' רוטשילד כ"מחנה פליטים לישראלים". נקווה שיושבי האוהלים יתפכחו ויפסיקו לשלם את המחיר הכלכלי, הצבאי והאנושי שכופה עליהם מדינה של סקטור אחד, המוגדר אך ורק על פי דתם של חבריו
