צריך לספר את ההיסטוריה מנקודת מבט נשית – כיצד הסתכלו הנשים על המהפכה במצרים; מה חשבו עליה; כיצד היא גרמה להן להרגיש; כיצד היא השפיעה על חייהן, פחדיהן, תקוותיהן, חלומותיהן
התנועות החדשות של המאבק המזרחי לא מבקשות לבנות שותפות במקום שבו הקהילות השונות בארץ הזו נפגשות רוב הזמן – בשירות התעסוקה, בשדות החקלאיים, בדיור הציבורי. הן עדיין לא הדביקו את ההתקוממות המזרח תיכונית הכוללת כנגד בעלי הפריווילגיות
אם הדמוקרטיה איננה לכולם היא פשוט לא דמוקרטיה. זה מה שאמר העם המצרי לאחים המוסלמים כשניסו לחוקק חוקה "מוסלמית ודמוקרטית". מתי תקום אצלנו תנועת מחאה המונית שתאמר לא ל"אחים היהודים" ולמדינה היהודית ודמוקרטית?
אנו מסרבים בזאת לשתף פעולה עם בתי משפט צבאיים ותביעות צבאיות. לא נסגיר את עצמנו, לא נופיע לחקירות. אם הם רוצים אותנו, שיבואו לקחת אותנו מבתינו ומקומות עבודתנו – קול קורא לסולידריות עם מצרים
שנים של מאבקי פועלים והפגנות של המעמד הבינוני הובילו לתחריר – לא האינטרנט • כל עוד הצבא הוא שקובע מה יקרה בחיים הפוליטיים, אי אפשר לדבר על מהפכה של ממש • ומדוע אין סיכוי לשיתוף פעולה בין תנועות המחאה הישראלית והמצרית. ראיון עם פרופ' ג'ואל ביינין, מומחה לתנועות חברתיות במצרים.…
האצת ההפרטה תרמה למהפכה במצרים, כי אנשים הרגישו שמכרו להם את המדינה • אפילו המארגנים לא ציפו שב-25 בינואר ייצאו לרחובות 20 אלף בני אדם • והסיפור על הנשים שחייהן לא שווים יותר מ-50 לי"מ • ראיון עם פרופ' ג'ואל ביינין, מומחה לתנועות חברתיות במצרים. חלק א'
המהפכה מתחילה בשיר, לא באינטרנט: הרבה לפני שהמציאו את הרשתות החברתיות, לימד המשורר אחמד פואד נאג'ים את מצרים שהשחרור הלאומי, הכבוד הלאומי והצדק החברתי מוכרחים ללכת יד ביד עם חירות ודמוקרטיה. "הגיעה שעתנו והחלנו לצעוד"
מאז המהפכה, איבדו השוטרים המצרים את החסות שפרש עליהם שלטון מובארק, והשליטה בחופי מדבר סיני עברה לבדואים. זוהי בשורה טובה, אבל האיזור עוד מחכה לתיירות מישראל
הסערה הגדולה והספונטנית חלפה, ועכשיו עומדת המהפכה במצרים במבחן המציאות: אז על מה מתווכחים המפגינים? מי זומם "לחטוף את המהפכה"? ממה חוששים האינטלקטואלים? ומה עושים עם העימותים הבין-דתיים? סיקור נרחב על היום שאחרי
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
