על אילו יסודות טקסטואליים כוננה הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן, ועד כמה יש דמיון בין היחס הפקיסטני לדת וללאום לזה היהודי-ישראלי? תום יפרח קרא את Constructing Pakistan: Foundational Texts and the Rise of Muslim National Identity ויש לו מסקנות
שני קטעים מתוך מאמרו של עפרי אילני על תיאורים של הומוסקסואליות בעיתונות העברית של תקופת המנדט. מתוך הגיליון החדש של כתב העת ״זמנים״, העוסק בהיסטוריה קווירית
האם המזרחית אופיינה על ידי המוסדות הרפואיים כמזניחת ילדיה ולכן זקוקה להנחייה, ואילו האם האשכנזיה אופיינה כמפריזה בטיפול בילדיה ולכן היה צורך לעצרה ולא להנחותה. מנקודת מבטן של האמהות עצמן, הן המזרחיות והן האשכנזיות, הדברים נראו בדיוק הפוך. קטע נוסף מספרה של דפנה הירש
בסוף המאה ה-19 ובתחילת ה-20 נתפס היהודי הספרדי כמודל אצילי שמסמן את ה"תחייה הגזעית" העתידית. האשכנזים, לעומת זאת, זוהו כזרים שמסכנים את ההיטמעות של יהודי גרמניה. ואז משהו השתנה. ספרה החדש של דפנה הירש, שכאן מובא קטע ממנו, תורם להבנת הכינון המוקדם של הזהויות שבהמשך יכונו אשכנזי/ת ומזרחי/ת
על ההיסטוריה של המתדפקים על שערי הארץ והפנייתו של החוק למניעת הסתננות, שכוון ב-54' לפליטים הפלסטינים, נגד האויב החדש: הפליטים ומבקשי המקלט מאפריקה. תשובה ל"מדינת כל מסתנניה" של גדעון סער
לפני מאה שנה הגיעו הנה החלוצות כדי לבנות "עולם חדש". איך נראו להן הפלסטינים בגליל? ואיך תושבי הארץ הפלסטינים ויהודי היישוב הישן ראו אותן? מיכל אביעד, בימאית הסרט "החלוצות", מצאה עדויות שונות ביומנים ובסרטים תיעודיים מהתקופה
כשמדברים על הנכבה חושבים בדרך כלל על הכפרים ההרוסים, אולם מה עם מחיקתה של רקמה תרבותית-עירונית תוססת וצומחת? אלי אמינוב על הרס הערים הפלסטיניות בידי הציונות, חלק ב'
מנפוליאון ועד אובמה: עשרות שנים לפני הציונות העניקו אימפריאליסטים מערביים ליהודים לגיטימציה להתיישבות בפלסטין. היהודים נדונו מראש להיות זרים במזרח ונאמנים לאימפריה שמעבר לים. חלק ראשון
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
