עוד בית נהרס אתמול בנגב. שוב המדינה מפעילה את המונופול שלה על אמצעי האלימות, אך ריבונות – אַין. הכוח מופנה בעיקרו כלפי האזרחים הבדואים, ולא על מנת להשליט חוק וסדר
האסטרטגיה הישראלית של הריסת בתי פלסטינים לצורך שימור משטר הכיבוש ופינוי מרחב להתנחלויות היא ותיקה וידועה. אלא שבגל ההריסות הנוכחי יש כמה חידושים, בין היתר – הנסיון המכוון לפגוע בתשתיות ובסיוע ההומניטרי לפלסטינים מטעם האיחוד האירופי
ישראל מתגלגלת במורד מדרון הענישה הקולקטיבית: בשדות תעופה, באיחוד משפחות ובהריסת בתים. חובה להימנע מהבחנה בין קורבנותיהם של מפגעים יהודים ופלסטינים, ולהימנע מהריסת הבתים, בה נעשה שימוש סלקטיבי ומסוכן
מה ששזר בין כל הסיפורים על בימת כנס "נשים בפעולה" היה האופן שבו מנגנוני הדיכוי משתמשים כולם באלימות מינית, באיום גופני, במילים ובמגע בלתי-רצויים, כחלק מהפעלת הכוח והמשטור של נשים. אולם אפילו יותר חזקה מחוויית הדיכוי, הייתה חוויית המאבק וההתנגדות
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
