"אנחנו הרוב, אנחנו ננצח", קרא אמש בכיכר רבין יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה. מפגיני מחאת "הדגלים השחורים" הריעו לו, אך ספק אם הבינו לאיזה רוב הוא מתכוון
אחת מההצלחות המובהקות של הרשימה המשותפת בסבב האחרון הוא היבחרה של אימאן חטיב יאסין לכנסת, מס' 15 ברשימה והמוסלמית הדתייה הראשונה שתכהן בפרלמנט הישראלי. להתעלם מהחיג'אב שלה אפשר היה רק בעולם שוויוני, לא פטריארכלי, לא גזעני ולא אסלאמופובי
ביום שבו חוגגים בישראל את תוכנית האפרטהייד של טראמפ, לא מפתיע שחברת כנסת ערבייה, שמצהירה חזור והצהר על עמדתה המוסרית השוללת פגיעה בבני אדם באשר הם, נפסלת כמועמדת לכנסת ישראל. באמת לא מתאימה
דווקא בשיא השפל, יכולות וחייבות העבודה ומרצ להתנער מעפר, לחבור זו לזו ולהצהיר על לידה מחודשת של תנועת העבודה הסוציאל-דמוקרטית (ועל הדרך: חייבים להקים מחדש את הרשימה המשותפת)
שלל סיבות טובות יש לערבים אזרחי ישראל להחרים את הבחירות ולהימנע מהשתתפות במשחק הפוליטי המכור מראש. כך או אחרת, הניחו לנו לנהל את החופש הפוליטי שלנו כראות עינינו
בימים שבהם שיקולים כמו-הוליוודיים קובעים את סדר היום של הבוחרים, שמתלבטים למי להצביע ולא על מה ולמה להצביע, כדאי לחשוב מה תפקידן של מפלגות ערביות בכנסת ומה כדאי לעשות על מנת שהייצוג הערבי לא יהיה דחליל ביורוקרטי
הטענה שחברי הכנסת הערבים לא פועלים למען שיפור מעמד האוכלוסייה הערבית ולכן מצבה ירוד כרוכה בהתעלמות מאחריות המדינה ונשענת על שקרים ממוחזרים ובלתי מבוססים שתכליתם לקבע את המצב הקיים
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
