את התמונות של ברהנו טגניה בערב הפגיעה הישירה כולנו זוכרים, וגם את הנס של המשפחה שמיהרה לרדת לחדר המדרגות. מה קורה במקלטים של השכונה הכי מוזנחת בעיר הרביעית בגודלה בישראל?
השמאל העולמי לא איתנו, השמאל הישראלי עדיין המום, והימין המשיחי לא עוצר לרגע. זה הרגע לעצור את חיפוש הגינויים ולפעול בקבוצת ההתייחסות המקומית – יהודים וערבים כאן ועכשיו
אם שואלים את רן היילברון, השמאל הפרוגרסיבי העולמי שהתחפר באקדמיה והגיב במשיכת כתפיים לרצח של תינוקות ישראלים נתון בפשיטת רגל מוסרית, אינטלקטואלית ופוליטית. האם הביקורת הישראלית עליו תהפוך אותו לשמאל טוב יותר?
הרבה השתנה ב-7 באוקטובר ובימים שאחריו. רון כחלילי חושב לאחור ולעתיד על קיבוצים, על חקלאות ישראלית, על פריבילגיות ועל הוויכוחים הישנים. התובנות שלו מפתיעות
בעקבות מקרי פיטורים ואיום בפיטורים הנוגעים להתבטאויות ברשתות החברתיות, מומחיות ומומחים לדיני עבודה ממוסדות אקדמיים ברחבי ישראל פרסמו גילוי דעת בנושא חופש הביטוי בעבודה בימי מלחמה
הספר, שראה אור ביולי השנה, מנסה להציג את עזה כפי שהיא נתפסת בתודעה הישראלית – כלומר בלתי נראית. החודשים הספורים שעברו מאז צאתו הופכים את הקריאה בו לקריאה במסמך ארכיוני ועכשווי בו בזמן
אי אפשר לדבר על עזה כאילו לא היה דבר לפני 7 באוקטובר, אי אפשר להכחיש מדיניות קולוניאלית של ישראל וכל זה לא סותר גינוי של הטבח וקריאה לעצירת האלימות וגיבוש פתרון מדיני • תום מהגר מנסח מורכבות עכשווית
אי אפשר ואסור להצדיק את אירועי השבת האדומה, אבל ניסיון להבין את מצוקת הפלסטינים הוא הצעד היחיד שיכול לקדם לעבר פתרון. הסירוב להתבונן במראה והמשך האלימות ההדדית יותירו את כולנו בבוץ
במשך שני עשורים מעצב נתניהו את הנפשיות הישראלית בדואליות חרדתית מתמשכת, שבה מתנגדיו חרדים ממנו ותומכיו רואים בו מזור לחרדה קיומית. יצחק בנימיני במסע פסיכופוליטי קצר אך דחוס אל הנפש הישראלית הנתונה במצב חירום
אירועי הדמים של 7 באוקטובר פירקו הנחות יסוד וקונספציות, והדי הפיצוצים בעזה מהדהדים שאלות על הקיום במרחב: האם נביס את הטרור? האם יש עם מי לדבר? האם האחדות תחזיק מעמד?
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
