עשרים שנה אחרי, יחסן של משטרת ישראל וממשלותיה כלפי ציבור הערבי עדיין מתאפיין בעוינות בולטת לעין. שבר כזה בין האזרחים לבין המדינה ניתן לאחות רק בדרך אחת
מאחורי כל אבן שנזרקת במזרח ירושלים עומד אדם שחש מושפל וחי במציאות בלתי נסבלת. מבחינה משפטית וחוקית, שינוי נהלי הפתיחה באש והרחבת השימוש בירי חי נגד מיידי אבנים, רק יחריף עוד יותר את מדיניות האצבע הקלה על ההדק
אירועי אוקטובר 2000 חשפו את דבקותם של האזרחים הערבים-פלסטינים בילידוּתם, ואילצו את הרוב היהודי להתחיל לחשוב על הפרויקט האתנו-לאומי שלהם. מאמר מתוך המגזין "ג'דל"
