מהסצינות בסרט "ציפור בין יבשות" שצולם בשנות ה-90 מנשבת אפשרות קיום של שוליים שאינם רק נקודת מוצא להשגת מקום מזרחי לגיטימי במיינסטרים הישראלי. רעי חגי על הסרט לקראת הקרנתו החגיגית בסינמטק בסוף השבוע, הקרנה שממנה יעדיף גיבור הסרט להיעדר
רוב האזרחים אינם נהנים מהבטחת השוויון הדמוקרטי, אבל ליברל כמו זאב שטרנהל מבחין בזאת רק כאשר פוגעים במוסדות הפורמליים. כל עוד לא מעבירים חוקי גזע או חוקים אנטי דמוקרטיים, המוסדות הדמוקרטים יכולים להמשיך ולהפלות את רוב האזרחים
לא היה צריך ועדה ציבורית מיוחדת, בראשותו של משורר, על מנת לומר את מה שכולם במשרד החינוך ידעו וצריכים היו לדעת. ועדת ביטון לא אמרה את שצריך היה לומר על העיוות בחשיבה האשכנזוצנטרית, ונבהלה מהצל שהיא אמורה היתה להטיל בהיסטוריה – לטובת שירותו של הגביר בנט
ועדת ביטון, ילדי תימן, תקציבי התרבות: השמאל היה יכול לייצג את האינטרסים של הציבור המזרחי, אבל במקום זאת הוא בוחר שוב ושוב להגן בכל הכוח על השבט שלו. בסופו של דבר, מי שנענה לקריאות הוא הימין
דו״ח ועדת ביטון אמנם רחוק מלהיות מושלם, אך ההצעה המהפכנית שבו מבקשת לחלץ אותנו מהבלעדיות של הסיפר הציוני קלאסי-אירופוצנטרי ולחשוב מחדש על זהות והיסטוריה. זוהי הצעה שעשויה להועיל לכולנו ולייצר דיאלוג ממשי בין קבוצות על עבר, הווה ועתיד
מחוץ לגבולותיה של התרבות והמורשת המזרחית שנכנסה לדו״ח ועדת ביטון נותרו כמה מהקהילות המודרות ביותר בישראל: יהודי בוכרה, גיאורגיה וקווקז. הדבר מעיד לא רק על בעייתיות הדיכוטומיה בין ״מזרחים״ ל״אשכנזים״, אלא גם על הצורך בהכלה ובגישה רב-תרבותית של ממש
אין שום סיבה שאדם סביר יתנגד לרוב ההמלצות בדו"ח ועדת ביטון. נקודת המבט היא לעתים ציונית לפני הכל, אבל הוא כולל גם תיאור עשיר ומעניין של המציאות ושל מערכת החינוך הישראלית. נותר לראות כעת האם בנט הוא עוד פוליטיקאי שגוזר קופון על גבה של יהדות המזרח
