בעוד המשא ומתן על הרכבת הממשלה החדשה מתחיל, והרשימה המשותפת מדברת על התניית ההמלצה על גנץ בביטול חוק הלאום שנחקק באדיבות הכנסת ה-20, זהו זמן טוב להיזכר בחוק הגזעני, המדיר והמאיין את עקרון האזרחות השווה והמכבדת, ובעתירה המזרחית שהוגשה נגדו
העתירה המזרחית נגד חוק הלאום מאפשרת לנו לחזור לתחילת המאה ה-20, לרגע בו מחיקתה של השפה הערבית היתה חלק משלילת תמונת העולם שהציעו יהודים ספרדים בני הארץ
הערבית אינה רק שפה, אלא גם צורת חשיבה וביטוי תרבותי המגדיר זהות. שימור מעמדה הנו קריטי להבנת עברנו היהודי והעברי. שירה אוחיון בסקירה על יהודי ארצות ערב והשפה הערבית, לאור עתירה מזרחית שהוגשה נגד חוק הלאום
עם כל הכבוד לדיון המתמשך על הדגלים שהונפו בהפגנה נגד חוק הלאום, מה שהציבור הפלסטיני צריך לשאול את עצמו זה כיצד קיבל השמאל הציוני את מעמד הכבוד של שותף למאבק, ולאן נעלמה המלה כיבוש שהוחלפה בשוויון
לא משנה מי יוביל את לימודי האזרחות, גוראון או אוחיון, חילונית/שמאלנית או דתיה/ימנית, משום שכל עוד התפיסה הרווחת היא שתפקידם להקנות ערכים, אין מדובר בלימודי אזרחות
התניית הזכויות בחובת הנאמנות והשירות הצבאי הופכת את עקרון האזרחות על פיו. אסור שהמאבק בחוק הלאום יהפוך למאבק למען עסקות חליפין מפוקפקות שרק יכשירו אותו
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
