האונס בקפריסין סיפק לפועלי המדיה הישראלית הזדמנות פז להציג את הישראלים החשודים כשנים עשר קורבנות שנפלו בנכליה של שרמוטה ועוד גויה, רחמנא ליצלן. כאילו שלא היה metoo בעולם
כשהמורה שואלת אם זה אונס, הרוחות בכיתה גועשות. הרוב הקולני סבור שזה לא אונס, ושהאשמה היא דווקא הקורבן, ״תלמידה טובה, יפה וביישנית״. המסר הדידקטי "לא זה לא" נמסך בהמולת היציאה להפסקה, והרלוונטיות של השיעור לתלמידים מוטלת בספק מראשיתו
סערת מוסינזון מעידה על איכותו המתחסדת והילדותית של השיח על פתיחות מינית בישראל. במקום לצקצק בלשון יש לשאול מה הבעיה שלנו עם פתיחות מינית של אנשים בוגרים, ולמה אנחנו מעזים לצפות בסרטוני מין של אחרים ללא רשותם ולהאשים אותם בהפרת פרטיותם?
