הצעת חוק להחמרת ענישה בפשעים על רקע מגדרי, מעלה את התהייה: האם הקהילה הטרנסית להביע אמון במערכות הכליאה – אותן אלו אשר באופן היסטורי ואקטואלי משרתות את האלימות והאפליה הממוסדת כלפיה?
שחקנים סיסג׳נדרים מגלמים שוב ושוב דמויות של נשים טרנסיות בקולנוע ובטלוויזיה ועוד גורפים פרסים ושבחים על ״האומץ״ שלהם. הדבר דומה באופן מחשיד לבלאקפייס, שחקנים לבנים המגלמים דמויות שחורות, אבל בעוד ברור שבלאקפייס אינו לגיטימי, כאן איש לא רואה בעיה
סביב יום הזכרון הטרנסי, שצוין בשבוע שעבר, דובר רבות על התאבדותה של מאי פלג, פעילה בקהילה. אלא שהיום הזה, במידה מסוימת, משתף פעולה עם הפוליטיקה של המוות שרודפת את חייהם של אנשים שונים מגדרית. צריך להתעמת בכנות ובאומץ עם כך שיש מי שנידונים לחיים ראויים, בזמן שאחרים מתקיימים באזור הדמדומים
לזלי פיינברג נתן לי שפה והיסטוריה לכונן דרכם את תשוקתי האסורה והמושתקת. נתן לי דימויים מסעירים לגלות דרכם את יופיי. נתן לי מילים שהן בית. לזכרו של מחבר הרומן המהפכני "סטון בוצ' בלוז", שמת החודש
שנת 2014 החלה בתקיפה אכזרית של אישה טרנסג'נדרית, אולם לצד זאת נרשמו בה הישגים משמעותיים במאבק הציבורי והמשפטי המתמשך על זכויות. קטע מתוך דו"ח מצב זכויות האדם של האגודה לזכויות האזרח
לאחר יותר משש שנות מאבק וכמעט 30 שנה מפרסום הנוהל הקודם – נקבע נוהל חדש לשינוי מין בישראל. יש לנו עוד דרך ארוכה לשינוי התפיסה שרואה בטרנסג'נדרים אנשים חולים, אך זוהי בהחלט התחלה
הקו המפריד בין טרנסיות בזנות לבין הקהילה הלהט"בית הוא לא רק דמיוני – במקרה הרע יש מי שבעיניו זה לגיטימי שזה קורה ובמקרה הפחות רע יש מי שלא יודע שזה קורה, והדיבור על זה בקול רם חשוב בשביל שניהם. טקסט שהוקרא ביום הזיכרון הטרנסג'נדרי האחרון
המשטרה לא לקחה יותר מדי ברצינות את תקיפתה האלימה של אשה טרנסית, ועבור העיתונות הכותרת "זה לא גברת, זה אדון" משעשעת יותר מ"אשה עברה תקיפה אלימה". לכן נצא לדרוש את הביטחון והכבוד המגיעים לנו
בהמשך לניתוח של ד"ר יפעת ביטון את מצבם של המזרחים במערכת המשפט הישראלית, עידו קטרי יוצר חיבור בין אפליה על בסיס אתני לאפליה על בסיס מגדרי ושקיפותן בפני החוק
