לראשי הוועדה למלחמה בעוני אין סבלנות לשמוע את מה שיש לעניים לומר, אולם הם מאד גאים בכך שתאגיד הייעוץ הבינלאומי מקינזי המתמחה ביצירת אוליגרכים ילווה את עבודתם
התיאור העכשווי של “הירידה מהארץ” משתדל להציג חזות ביקורתית על המדיניות הכלכלית הממשלתית אבל כל כולו נוטף דביקות של אמצע הדרך. את מי לא מראיינים? ולמה צריך להצטדק ולהצדיק את ההגירה?
השותפות בין לפיד לבנט היא ניסיון להשיב את הסטטוס קוו בין הקפיטליזם ללאומיות, את הפוליטי מהכיכרות והשדרות למסדרונות האפלים, ולמנוע את חילונה המהותי של האזרחות
המדינה מעדיפה שהמאבק החברתי-כלכלי-פוליטי יהפוך למאבק כנגד אלימות המשטרה, וייגרר בבתי המשפט. כך המשטרה משרתת את הממשלה בהסטת האש מן המדיניות הפושעת של ראשיה. אלמוג בהר על ההתנהלות של משטרת ירושלים בהפגנות האחרונות במערב ובמזרח העיר
“לרסק”, “לפרק”, “לשבור” – אלה הפעלים הפופולריים בשיח הישראלי בהקשר של ועדי עובדי הנמלים. רטוריקה צבאית שתפקידה לצייר את המתנגדים כטרוריסטים ולהסיט את הדיון משיח כלכלי-חברתי. וחוץ מזה יש לשאול, עד כמה הפנים המזרחיות הייצוגיות משחקות תפקיד?
החרדים דאגו לאינטרסים של הציבור “שלהם”, אך בזכותם נהנה ציבור רחב משירותי בריאות בסיסיים כמו טיפולי שיניים יקרים. לעומת זאת יש עתיד נשאו את שם המעמד הבינוני לשווא. קוראים בין שורות התקציב – פרויקט בהמשכים
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
