הסדרה "מונא" היא דבר חדש במקומותינו, עם גיבורה פלסטינית חושבת ומרתקת בלב ההוויה הישראלית-יהודית-תל אביבית. היא מצליחה להנכיח את האיוולת שבאי-ידיעת הערבית, לצד הרהיטות התרבותית של הדור הזקוף פי שלוש – צעירים פלסטינים בגבולות 48' שעדיין פוגשים גזענות חריפה, אבל מתנווטים במודעות בין עולם יהודי ועולם פלסטיני
בנט יכול להירגע: ״גדר חיה״ דווקא לא מעודד התבוללות, אלא משאיר את החרדה של היהודים מן הערבים על אש קטנה שמחלחלת לנפשות הקוראים. ובכל זאת, יש למחות על ההתערבות הגסה של אנשי השררה בהחלטות אנשי התרבות
השיח הפוליטי של החברה הערבית צריך להציג אלטרנטיבה חברתית, כלכלית ופוליטית שבמסגרתה אנו פורצים את הגטו היהודי במזרח התיכון ומתנתקים ממנו, בכדי לחזור להשתלב באופן טבעי עם עמי האזור
מחשבות על הערבי שמסתובב ברחובות בידיעה שחושדים בו, על המזרחי שמחצין את יהדותו, על כל גברים ונשים שחוששים עכשיו מכל תנועה מהירה מדי, מתזוזה אנושית סתמית במרחב הציבורי. שיטוט ברחובות הירושלמיים הריקים ממחיש איך גורלות שני העמים הללו כרוכים לעד
הקליפ של המוזיקאי הפלסטיני ג׳ואן ספדי, הטוען שמזרחים הם בעצם ערבים, מצליח לזלזל גם בתרבות הערבית וגם בזהות המזרחית, ולאמץ קריאה לבנה ומערבית של המזה״ת. אבל אפשר גם לראות אותו כעוד אבן דרך בניסיונות האחרונים לדיאלוג פלסטיני-מזרחי עוקף אשכנזים
הרעיון הזה של מרחבים בהם הכניסה והשותפות היא ליהודים בלבד, צמח ושגשג הרבה לפני בית"ר ירושלים בשנת 2015. אבל אף אחד בשמאל (או ב״הארץ״) לא ינהל קמפיין שיימינג נגדם
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
